עמוד ראשי

היהודים קשרו את עצמם לאורך השנים אל המגמות הדמוקרטיות העולמיות. עכשיו, כשעולם הערכים הזה תחת מתקפה - איפה אנחנו מוצאים את עצמנו בקרב הזה? והאם זה מאיים על הזהות שלנו?

יום האבל על החורבן מעביר אותנו במסע שכולל שהייה עם הכאב, פנייה אל האחר וזעקה לאל, אבל זה לא מסתיים בכך. בסוף מגיע גם השלב של לקיחת האחריות

בקבוצת הוואסטאפ של הקייטנה שאלו אם מפריע למישהו שיהיה נהג מחליף לא יהודי - והתעצבנתי. כי בסוף, השאלות שאנחנו שואלים מעצבות את המציאות. אפילו אם זה רק בקבוצה של הקייטנה

אתם רוצים חיים טובים? בבחירות תהיו כמו נבחרת ספרד - תבחרו פוליטיקאים שעובדים בלי רעש וצלצולים. כי כמו בגמר - ככה בחיים: כשזה משעמם זה עובד

מבחינת ההנהגה החרדית, כל גבר או אישה חרדים הם "שלה" והיא אחראית על כל חייהם. המטרה שלנו היא לפרק את האוטונומיה החרדית ולהפוך אותם לפרטים, ולא להתייחס אליהם כגוש

חוק שהועבר לאחרונה הרחיב את התחומים שבהם בתי הדין יכולים לדון. למה הוא עורר התנגדות ולא תמיכה פלורליסטית? האם לנשים יהיה שוויון הזדמנויות? ומה הסיכוי שאישה שתזומן תוכל לסרב להתייצב?

"אבי ראה את עם ישראל, את אתגריו, קשייו וחובותיו, ואהב אותו אהבה שלא תלויה בדבר, אהבה של חסד", אמר ד"ר דניאל הרטמן בדברי ההספד לחוקר המכון, "היית במהותך אדם שרואה את האחר ומחויב אליו"

באופוזיציה מבטיחים למחוק את כל החוקים שהממשלה העבירה - אבל זה לא כזה פשוט, יש פרוצדורה. אז מה הפתרון? לעשות איפוס של כל המערכת

אם אתם שולחים ילדים של אחרים לחרף נפשם במלחמה, בזמן שאלה שלכם מקבלים פטור - לנביא ישעיהו יש תשובה חד משמעית בשבילכם: "גם כי תרבו תפילה - איני שומע"

חוק שמאפשר הפרדה בלימודי תארים מתקדמים, רחובות נפרדים בבני ברק ושעות רחצה לנשים וגברים במעיינות. הממשלה היוצאת ניסתה לא מעט להפריד בין המינים במרחב הציבורי - אבל למה?

הקואליציה מנסה לגנוב כמה שיותר סוסים לפני שהכנסת יוצאת לפגרה ותקופת הבחירות מתחילה. גם לכם קשה לעקוב אחרי כל החוקים והמהלכים? ד"ר משואה שגיב נותנת בהם סימנים

מדינת ישראל נשלטת במידה רבה בידי שיח פוליטי המצמצם את המרחב המשותף. הבחירה לראות את האחר קודם כל כבן אנוש, יכולה לבנות רקמות חיים של קשב, אחריות, אמון וחסד

למה צריך לתת דווקא לחירות מקום משמעותי בתודעה הדתית? עד כמה זה סותר, אם בכלל, את ההלכה? והאם הפיתרון שיאחד את העם זה הלכה פתוחה ולא מחייבת?

נבחרי ציבור מנסים לפעמים להשכיח מאיתנו שהדיבור שלהם עשוי לקבוע חיים ומוות. הפרשה דורשת מהם לשאת באחריות ולא לשכתב בדיעבד את הדברים שאמרו

עוד מעט בחירות ובקואליציה מתכוננים לאפשרות של כמה סבבים וממשלת מעבר. איך נערכים? בליץ של חקיקה חפוזה, העברות תקציבים ותרגילים פוליטיים. העיקר לשמור את הבוחרים מרוצים

הסיבה שבקואליציה מקדמים את חוק ההפרדה באקדמיה היא לא הלכתית, ובטח שלא מענה לדרישה עצומה מהשטח - זה פשוט כי ככה הם משפיעים ומשנים את המרחב הציבורי

המשבר החוקתי במדינה מזכיר את השנאה, שכבר החריבה את הבית. אסור שזה יקרה למדינה שלנו. עלינו לדרוש מהמנהיגות הפוליטית לרדת מיד מכל העצים - ולהציל את היער

עבור חילוני, בית הקפה הוא כמו "בית כנסת" - שם הוא פוגש את הקהילה. נכון, חילול שבת כואב לי, אבל כשמנסים להגיד לאנשים שאין להם מקום בעיר הזאת - כואב יותר

כדי להגיע לכעס שמקדם את העולם ולא מחריב - צריך אמפתיה, אבל איך בכלל מצליחים לפתח אחת כזאת? האם יש לה מקום גם בזמן מלחמה? רונית הד וד"ר אלון שלו מתעמתים עם האתגרים השונים שעומדים בפני האמפתיה