איכשהו "התורה בטהרתה" תמיד זהה לעמדה של הימין הכי הקיצוני בכל רגע נתון: האמנם מעלתו הרוחנית של הימין הקיצוני כה גבוהה? או שמא הם עושים את התורה קרדום לחפור בה, לקידום עמדותיהם ההרסניות?

הפסיקה לגבי תפילה בהפרדה מגדרית ברורה, אבל צריך לאכוף אותה במעשים, דרך פנייה לרשות המקומית וגם באמצעות מחאה אזרחית בדרכי שלום וללא אלימות

אם מלחמת ששת הימים הייתה קו פרשת מים מדיני-בטחוני, הרי שמלחמת יום כיפור הייתה קו פרשת מים פנימי: המרכז הישראלי נשבר, ומימין ומשמאל הקצינו האליטות ונכנסו למאבק מתמיד וקשה שנמשך עד היום

במרכזו של ספר יונה לא עומדות שאלת הנבואה, יחס האל לישראל ולאומות או תקפותה של תשובת אנשי נינווה. זהו סיפור חיפושה של הנשמה אחר מקורה האלוהי, והוא קורא לאדם לחדול מהבריחה המתמדת

מה היא "תשובה"? לאן שבים - לאלוהים, או לעצמנו? האם תיתכן מחיקת חטא מן העבר? ואם הזמן נע מהעבר אל ההווה - איך אפשר "לשוב" בו? פרופ' שגיא מול השאלות הפילוסופיות העולות ממושג התשובה

קיים מתח מובנה בין המסורות הליברליות לבין אלה הלא-ליברליות. איך חברה אזרחית מתמודדת עם זה? הרווח הגדול מאירועי החודשים האחרונים הוא שהם הצמיחו בישראל אזרחות טובה ועמוקה יותר

בהפגנת מחאה מול בית הנשיא אמרה אביטל כהן ברנר: "עוצמה יהודית בתפארתה היא ענווה, רגישות, כבוד לאחר, דאגה לחלשים, ומאבק בשחיתות ראשיה שריה ויועציה"

אם המסורת שלנו לא תשכיל להפנים ערכים כמו דמוקרטריה, זכויות אדם ושיוויון, ניצחיותה ואמיתותה ייפגעו. עלינו להישמר מתורה שהשלכותיה הן ניכור וביטול של חלקים גדולים בעמנו

בראש השנה אנו שבים השיבה אל מעגל השנה היהודי, ונזכרים שהמסורת שלנו חזקה יותר מכל טלטלה חברתית ופוליטית - אבל יש ביום הזה תקווה גדולה מזו: תקווה שהעתיד בעצם אינו ידוע, ולכן אפשר עוד לתקן

בספרון המוקדש לסוגייה האי-ציות האזרחי, מציג פרופ' אבי שגיא תזה חדשה על מה שעשוי להצדיקו. פרסום זה ואחרים שראו אור לאחרונה הם מאמץ ראוי של אקדמאים בעת הזאת להעשיר את השיח המתנהל כאן

שנים היתה הציונות הדתית כפופה להגמוניה התורנית החרדית, עד שתפסה את מקומה בזירת החינוך והרבנות. מפלגת "הציונות הדתית" מקדמת חוק שיחזיר את חובשי הכיפות הסרוגות לספסלים האחוריים

ד"ר אריאל פיקאר התראיין להסכת "קשת אנושית" ושירטט את מפת הזהויות היהודיות שהביאו אותנו לשבר הנוכחי בארץ. הוא המליץ לראות בו מומנטום חיובי, שמחייב את כל הצדדים לעבוד על החיבורים ביניהם

יהדות ליברלית אינה חידוש מודרני הזר למסורת אלא יונקת מערכים פנים-יהודיים: התורה מחייבת אותנו לאחריות כלפי כל מי שנברא בצלם, ואסור שניתן לאמונה דתית להפוך לבסיס לעיוותים מוסריים

כשאליטות ליברליות בעולם ניסחו דילמה בין שייכות קבוצתית לצדק אוניברסלי - היו שפשוט בחרו בשייכות. התיקון בארץ יגיע כשנבין שצדק והשתייכות הכרחיים שניהם לחברה, והוויכוח צריך להיות על המינון

"במקביל לסיפור שלנו, קיים מעבר לאוקיינוס סיפור יהודי אחר, שונה מאוד משלנו. צריכים להקשיב לו, בלי דעות קדומות." בפרק בהסכת "אמריקה בייבי!" קובי ברדה משוחח עם שירי וינטר-מרזל

ח"כ שמחה רוטמן טוען שחוק רבני הערים יקדם "רבנות ראשית ממלכתית". אבל כשייצוג התושבים בבחירת רב העיר שלהם פוחת, זו לא ממלכתיות, אלא ריכוזיות - וזה ישחק עוד יותר את אמון הציבור ברבנות

מתי הפכה המילה "כשר" למילה נרדפת באנגלית ל"טוב", ומה זה אומר על הזהות של היהודים שם? סדרת רשת בת שלושה פרקים על מהפכת הכשרות בארץ שבה הפרדת דת ומדינה היא אבן יסוד

ח"כ בצלאל סמוטריץ' מבקש לייסד את הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני על אדני הכוח והעוול, אבל אפשר לעגן את הפתרון דווקא בערכי הצדק והמוסר האוניברסליים והיהודיים. רק פתרון כזה ראוי לשם "שלום"

בראיון לכאן 11 אמרה ד"ר יופי תירוש שתכנית ההפרדה המגדרית במעיינות תפגע קודם כל בנשים החרדיות, שמעתה לא יוכלו לצאת לטבע בכל עת, ולא יוכלו לעשות זאת בחיק משפחתן אף פעם

בפרק בפודקאסט ״הארץ השבוע״ שהוקדש להדרת הנשים המתרבה, תירוש אמרה: "כמו עם הדמוקרטיה בארץ, כך גם בנושא שיוויון הנשים - רק מול איום ממשי הבנו שצריך להילחם, ובדחיפות"