עמוד ראשי

שבת "וישלח", שבה מסופר על אונס דינה, מוקדשת למאבק בפשעי אלימות מינית. ביום חמישי שלפניה, נערכת במכון הרטמן תפילה מיוחדת למען קורבנות הנפגעים והנפגעות במתקפה הקשה בשבעה באוקטובר

במקום להישבר, אחרי ה-7.10 החברה האזרחית כוננה שוב את המיתוסים הישראליים. האתגר יהיה לא לאבד את הסולידריות שנוצרה כאן, גם כאשר הממשלה לוקחת על עצמה בהדרגה את ניהול הדברים

הפאומה על פוגרום קישינב מתאימה עד לזוועה למה שראתה רותי נצר בידץ בסיור של בית המדרש לרבנות ישראלית בעוטף. כמו ביאליק, גם היא מעדיפה לדבר על הגבורה לבנות מחדש, במקום על "השטחת" עזה

פרופ' רונית עיר-שי בביקורת נוקבת על דברים שאמרה באטלר לאחרונה בהקשר לטבח ב-7.10: "אי אפשר לייחס כל ביקורת לישראל לאנטישמיות. אבל באטלר, הגם שהיא יהודייה, נוקטת עמדה אנטישמית מובהקת"

בשוך הקרבות, ודווקא כשההתנגדות לכך בארץ גבוהה מתמיד, תבוא מצד בנות בריתנו דרישה תקיפה מתמיד לפתרון שתי המדינות: כי הן מבינות שחוסר היציבות שבעיית הפלסטינים יוצרת היא איום על העולם כולו

רֵעי איוב מייצגים את האדם המלומד, המבקש לתת פשר לאסון, לעיתים מתוך רצון לתקן. אך איוב מלמד שדרך זו עלולה להביא לעיוות מוסרי ואף לכשל תיאולוגי, בהיותה כופפת את אלוהים למחשבת בני האדם  

במפגש שנועד לאנשי דת לא יהודיים, זעקה הרבה תמר אפלבום אלעד: "מעולם לא חשתי נטושה כל כך. 'גם וגם' זו שפה ששמורה לצדיקים. מול רוע צרוף יש להכריע - להתייצב ולהאשים את הטרוריסטים"

רבים מבקשים לבטא את הכאב והבלבול בזמן הזה גם בטקסים: האתר מציע טקסְטִים שונים מתפיסות יהודיות מגוונות (דתית, מסורתית, רפורמית, חילונית) וכל קהילה או משפחה יכולה ליצור בעזרתו טקס משלה

רונית הד, סגנית נשיא מכון הרטמן, שוחחה עם אלכס צייטלין על הקושי שלנו לגרום למי שתופס את העם הפלסטיני כחי תחת דיכוי להכיר בכך שאף על פי כן, מה שקרה בשבעה באוקטובר היה רוע צרוף

פילוסופים מאוניברסיטת אוקספורד ניסחו מכתב גינוי לישראל, והאשימו את תומכיה בתמיכה בטרור. בתגובה, מפריכים עמיתיהם בישראל את טענותיהם ואומרים: אמות המידה המוסריות שהצבתם לא מאפשרות לחימה

למרות המתקפה הנוראה שעברנו - ודווקא משום שהיא הוכיחה את היכולת האנושית לרוע - חשוב לדבר על מוסר גם בזמן מלחמה. אלכס צייטלין ופרופ' אבי שגיא בערוץ "באים אל הפרופסורים"

מה קרה לתפיסה הליברליסטית, שבמקום להגן על זכויות, הפכה את שיח הזכויות לנשק שבעצם מחסל את האפשרות למרחב פלורליסטי? פרופ' אבי שגיא בראיון בערוץ "באים אל הפרופסורים" של אלכס ציילטין

גל האנטישמיות בחו"ל הוא תזכורת שיש לנו מחוייבות גם כלפי מי שלא מהווה חלק פיזי מתקומת העם בארצו, אך תומך בנו מרחוק: כי הסיפור היהודי לא התחיל ב-7 באוקטובר, ואפילו לא בהקמת המדינה

ד"ר ביטי רואי התארחה בפודקאסט "אש זרה" של נדב הלפרין, והשניים התחקו אחר הדרכים שבהן התמודדה הספרות היהודית - מספר תהילים ועד לחסידות - עם רגעים של שבר חריף בחיי העם

המלחמה פרצה אחרי חודשים קטסטרופליים מבחינת יחסיה הבינלאומיים של ישראל, וחלק מהתגובות בעולם מגיעות כתוצאה מכך, אבל אין להתעלם גם מהממדים האנטישמיים בעמדות השמאל הפרוגרסיבי כלפינו

המקרא מצייר תמונה מורכבת של מלחמה: מסיפור המלך הרשע שהקריב את עצמו למען הכלל, עבור בצבא המתנדבים של דבורה הנביאה, ועד לסתירות בין מוסר הנביאים לבין מלכים לוחמים שבחרו להתעלם מהם

השבר של מלחמת יום כיפור הוליד מחלוקת בדבר ברית הייעוד בינינו, שהלכה והחריפה ככל שעצם הקיום הלאומי נראה מובטח. מתקפת השבעה באוקטובר החזירה במלוא כוחם את האתוס הלאומי ואת ברית הגורל

גם כשהיו ילידים נכבשים בצפון אפריקה, היהודים היו מיעוט גם שם, ולכן חוו את הקולוניאליזם באופן מורכב: כי על אף הדיכוי, היו תחומים - כמו זכויות הפרט והביטחון הפיזי - שבהם הכיבוש שיפר את מצבם

מהות האנטישמיות איננה רק שנאת היהודים, אלא זיהויים עם החטא המפלצתי ביותר. בעת הזו, החטא הזה הוא ה"קולוניאליזם": והעולם מבקש שוב לצלוב את היהודים כדי למרק את חטאיו שלו