וְעַכְשָׁו זְמַן שָׁבוּר
וּבָרוּר שֶׁמִּכָּאן חַיָּבִים
לְחַשֵּׁב נְשִׁימוֺת.

גַּם עֵץ נֶעֱקָר,
שֳׁרָשָׁיו מְגַשְּׁשִׁים
בֵּין סִדְקֵי אֲבָנִים,
נִמְתָּחִים
לִינוֹק לַחוּת
קְלוּשָׁה
מֵרֶגֶב אֲדָמָה,
לִשְׁאֹב
אֶל קִרְבָּם
כָּל מָה שֶׁמּוּכָן לְהַגִּיר
בְּשָׁעָה שֶׁכָּזֹאת,
רְסִיסִים שֶׁל תִּקְוָה
עֲמוּמָה,
אוֹ אֲפִלּוּ
שְׁיָרֵי נֶחָמָה.

יחזקאל רחמים, מתוך "דיו מרחקים",
הוצאת פרדס

בין שמים לארץ. זאת ההרגשה של רבים מאיתנו כרגע. זמן שבור.

לגרסת הפידיאף של המאמר

חצי שנה מהשבעה באוקטובר, המלחמה בעזה עודנה נמשכת, החטופים והחטופות אינם איתנו – נכון לרגע כתיבת שורות אלו – ואִיום של מערכה נוספת בצפון נמתח מעלינו. אנחנו מטולטלים בין השבר הנורא, שעוד לא עיכלנו אותו ואת השלכותיו, ובין התפעלות מגילויי גבורה וכוחות אזרחיים שהופיעו במהלכו; בין תחושה שהמרקם העדין של הישראליות נטווה מחדש ובין חזרה אל המריבות והקטטות; בין פחד וחשש ובין מגויסות לעשייה; בין אבל ובין תקווה. אנו הולכים בעולם כואבים, עצובים, דואגים, ובה־בעת חושבים על אופקי התיקון, השינוי, הריפוי והאיחוי.

מתוך המצב הזה, בין שמים לארץ, הגיליון שלפניכם מבקש להתחיל לחשוב את ישראל של מחר, ישראל יהודית ודמוקרטית, ציונית וליברלית, שכפי שנכתב במגילת העצמאות – תגשים את חזון נביאי ישראל על יסודות החירות, הצדק והשלום.

קונספציות רבות התערערו בשבעה באוקטובר: על כוחה של מדינת היהודים להוות לנו מגן; על קיומו של רוע צרוף בעולם; על מצב האנטישמיות בעולם; על יחסי יהודים ולא יהודים במדינת ישראל ובסביבתה; על החברה החרדית ומקומה בתוך המרקם הישראלי ועוד. חלק ממאמרי הגיליון מבקשים לבחון את הקונספציות הללו מחדש, כדי להבין את השבר ואת הטראומה, ולהציע דרכים להיחלץ מהם. מאמרים אחרים צופים פני עתיד ומבקשים להתחיל לשרטט מסגרות חשיבה חדשות לישראל שאחרי המלחמה.

לקריאת הגיליון המלא בגרסת הדפדוף

אנו נזדקק לדרך לחזור להאמין בטוב, לישראליוּת שתתגבש באופן אחר, שוויוני יותר, סבלני יותר. אנו נזדקק לכוחות מנהיגותיים חדשים, לכלים לניהול מחלוקות באופן שאינו מפרק אותנו מבפנים, לאקטיביזם מסוג חדש, ליהדות שמעניקה מקום ומשמעות. בכל אלה ועוד מנסה הגיליון שלפניכם לגעת כהזמנה להמשך שיחה משותפת על עיצובה של ישראל של מחר במישורים החברתי, התרבותי, הרוחני והפוליטי. ישראל של מחר צריכה להתחיל היום.

הגיליון יוצא ערב חג הפסח, מתוך תפילה לשחרור החטופות והחטופים מכבליהם ותקווה לפדוּת הגוף ולפדות הנפש.

רבקי רוזנר

עמרי שאשא