הגות

ביום כיפור אשתקד המדינה סערה סביב שאלת ההפרדה המגדרית בתפילות במרחב הציבורי. ד"ר תומר פרסיקו מארח בפרק מיוחד את ד"ר יופי תירוש ותני פרנק, ושואל: האם הפרדה מגדרית תמיד מנוגדת לערכים הליברליים?

גם עם שורת התקפות מוצלחות בלבנון, אל חגי תשרי אנחנו מגיעים כשמלווה אותנו צלו של האסון הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה. הכאב על ההרוגים והחטופים לא קהה, והמצב במדינה עדיין שברירי

טובי פולק שוחח עם פרופ' אבי שגיא ושאל אותו איך ממשיכים לקוות כשהמצב נראה כל כך גרוע. "העם הזה שר 'התקווה' כבר מאה שנים," אמר שגיא. "עבודת החירות היא עבודת התקווה"

יושב ראש מפלגת "הציונות הדתית" מקדם יוזמה להסיר מספר החוקים הישראלי את הדרישה לפסוק מזונות ברוח ההלכה. למה? פשוט כי זה לא מתאים לתפיסות המגדריות שלו. וזה לא מקרה יוצא דופן

בשמחת תורה נעמוד מול שאלה כבדת משקל – כיצד לחגוג בתוך האבל והכאב? חורבן בית שני הציב את החברה היהודית מול שאלה דומה, שהתלמוד הציע לה ארבע תשובות אפשריות. תשובתו של רבי יהושע – זיכרון חי – מאפשרת לקיים לצד הצער את המשך החיים במלואם, כולל השמחה והתקווה שבהם. ייתכן שזה הדגם שעלינו לאמץ

"אני כאן בכיכר החטופים ויחד איתי הרבה מאוד אנשים ונשים מקצוות שונים ומגוונים של החברה. כולנו פה מתייצבים למען החטופים והחטופות כדי להחזיר אותם משבי חמאס"

פרידמן, ששובת רעב מול הכנסת, אמר "אנחנו מתקרבים ליום הדין, כולנו חייבים לבקש סליחה ממי שכבר נכשלנו כלפיהם ולא החזרנו אותם, ולפעול ברחמים גדולים אם אנחנו רוצים רחמי שמיים"

תקוה היא ערך קיומי יסודי בחיי כל אדם, המקנה לו כוח וכיוון לחיות בהם, לחשוב ולפעול. הדבר נכון עוד יותר בחברה לאומית כישראל, המתמודדת עם אתגרים מורכבים במיוחד

האסופה, "וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנַחְנוּ", הכוללת יצירות של 50 כותבים, מבקשת לשים את החרם במרכז ולהתייחס אליו מפרספקטיבות שונות היוזמה לספר היא של עמותת "כנפי דרור" ו-"מרכז גלויה"

כל יהודי ויהודיה, וגם מי שלא מכיר את הפסוק "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע... רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" - מכירים את קול בכיה של רחל. זה הקול ששמענו כשרייצ׳ל גולדברג-פולין זעקה את בגבול עזה את שמו של בנה יחידה

המלחמה בלבנון מחריפה, גם אם יש לה מאפיינים הדומים לזו שבעזה - האויב אחר, וגם הנסיבות והמניעים אחרים. הרב ד"ר דניאל הרטמן וד"ר תומר פרסיקו מנתחים את הפן הפונדמנטליסטי של המאבק במזרח התיכון

הרטמן התארח בפודקאסט "כל הקלפים על השולחן" ודיבר עם משה רדמן על היהדות בישראל היום, על הזיקה ההכרחית בין יהדות מכילה לבין ציונות, וגם על חלקם של החילונים בהקצנה הדתית בישראל

הרב ד"ר שרגא בר-און ואורלי גולדקלנג מנסים להבין מה נכון לעשות נוכח המלחמה, שלצד המחירים הכבדים כוללת גם דילמות הקשורות בכלכלה, מדיניות ודמוקרטיה

התקווה היא גחלילית, כוכב נופל, מילות אור שנאמרות על ידי אלוהים וקוראות אלינו. היא שפת אמונה שבה כולם ערֵבים ומחוברות, מחזיקים זה את זו וזקוקות זו לזה, מחויבים להציל זה את זה מהייאוש ולבחור יחד בתחיית החיים

התהליכים שהמחתרת הצרפתית עברה במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה עשויים ללמד אותנו הרבה על התמודדות עם משבר: כיצד מעצבים פוליטיקה של תקווה, איך שומרים על הרוח גם לאחר השגת המטרה, וכיצד משאירים עבור הדורות הבאים לא רק "ירושה" אלא גם "צוואה", כלומר מפת דרכים שתעזור להם להגיע לאוצרם

התקווה, במובנה העמוק, היא אבן היסוד של חיי האדם. היא ההופכת אותנו לאנושיים. אולם תקווה אינה אמורה להעלים את הסבל, היגון והייאוש הכרוכים בקיום האנושי, אלא לאפשר לאדם להתמודד עם היבטים אלה של חייו, במיוחד בימי צער ואימה

החיפוש אחר נחמה שבתקווה הוא חיוני לנפש ואי אפשר להימנע ממנו, ועם זאת אין הוא תנאי מספיק לחוסן. לצד התקווה חיונית האמונה: עמידה יציבה מתוך מודעות ובחירה, שמושאה אינו העתיד כי אם ההווה

בעיתות משבר קשות עלולים לעוור את עינינו מבשרי הגאולה, מחשבי הקיצים ודוחקי העיתים. לכן מוטל עלינו כיום להבחין בין משיחנות – חשיבה קנאית, סגורה ודוגמטית על אודות העתיד, לבין משיחיות – צורת תודעה פתוחה המחויבת לחידוש ולתיקון ההווה