מי שאיבד את יכולת המחשבה הביקורתית, מי שבבגרותו השיל מעליו את יכולתו של הילד להציג שאלות ולבקר, נידון להיות כלוא במלכודת שיצר לעצמו. הוא אינו מסוגל להשתנות ואינו חש בושה מפני האחרים. הדרך הפילוסופית אל סארטר, היידגר וקירקגור מתחילה בשתי אגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן

הטחת הסיסמא "בושה" נועדה לבטל את האחר ולהשתיק אותו. אי אפשר להמשיך כך. אל מול האתגרים, אנו זקוקים ל'ביחד' המבוסס על סובלנות גם כלפי העמדה שגורמת לנו סבל

השיקום הפוליטי שמדינת ישראל שלאחר השבת השחורה משוועת לו ידרוש מנהיגים שימזגו חזון, תבונה, צניעות,ידע וחמלה– אנשים כמו אמנון רובינשטיין. במלאת 30 ללכתו

מפסיקות בתי המשפט עולה כי הפרדה פוגעת בזכויות יסוד, בוודאי כשהיא במרחב הציבורי, ולכן "רשות מקומית צריכה להיזהר ולצמצם מאוד את ההיתר לכך, ולהראות שזו פגיעה זמנית, מידתית ומנומקת"

החברה הישראלית ניצבת בפני סכנת קרע פנימי. איך יוצאים מהמשבר? וכיצד ניתן לקרב בין המגזרים? פאנל עיתונאים בערב מיוחד לזכרה של העיתונאית במבי שלג ז"ל

בדברים שנשא בכנס של המרכז ליהדות ומדינה אמר ח"כ בני גנץ: "חקיקה בנושאי דת ומדינה חייבת להיות מינימליסטית. אם נלך על המקסימום – נאבד חצי מדינה"

במפגש של חוג התנ"ך בבית הנשיא עסקו הדוברים במלחמות אחים שהוזכרו במקרא - והסכנה הגדולה שבהן. הנשיא הרצוג אמר: "ניתן להגיע להסכמות תוך פרק זמן קצר יחסית, אפילו מספר ימים"

בעידן המודרני למדנו להכיר שערכי התורה, של שוויון, זכויות אדם, כבוד לאחר, והפחד מכוח ללא גבולות מתקיימים באופן הנעלה ביותר במשטר דמוקרטי

המשנה ליועץ המשפטי לשעבר אמר את הדברים בכנס "ושפטתם צדק" בנושא המהפכה המשפטית. נשיא המכון, הרב ד"ר דניאל הרטמן אמר: "מדינה שהיא פחות דמוקרטית היא פחות יהודית"

תפיסת 'הרוב קובע', שלפיה זכות הרוב לשנות את ערכי המדינה על חודו של קול היא שגויה. הדרך היחידה לשמור על הערכים המכוננים של מדינת ישראל היא הגבלת יכולת נבחרי הציבור לשנותם בכל עת שירצו

היא חתומה על בג"ץ המרכולים שהכשיר מסחר בשבתות, התייצבה לצד המסעדנים והצרכנים בנושא הכשרות, ופרצה דרך גם בגיור. מרים נאור הותירה חותם משמעותי במקום שבו הפוליטיקאים השאירו ואקום

השיח האורתודוקסי המתלהם נגד התנועה הרפורמית מתגבר עם התרחבות ההכרה של המדינה בזרמים השונים. דוד שפרבר מנתח את ההתנגדות החרדית והחרד"לית ומלמד על חשיבות הצורה בדיון על תוכן

האיזון בין עקרון ריבונות העם לבין הצורך בנקודת מבט מקצועית או שיפוטית על תהליכי חקיקה הופר בישראל בצורה חריפה בשנות ה-90, ומאז המצב רק המשיך והקצין

החלק השני של כנס הרטמן התמקד בעתיד החברה המשותפת בישראל, באמצעות שלושה דאלוגים על סוגיות מרכזיות: משפט וזכויות אדם, האם ישנה "אמת שלי" ו"אמת שלך" ומהי הדרך לאיחוי השסעים בחברה?

השמאל במדינות מערביות נוטה במאבק לשוויון זכויות ובפוליטיקה של זהויות, אבל אסור לו לשכוח את נרטיב הלאומיות, שכן זהו עדיין הסיפור היחיד שמאגד סביבו את ההמון

הודעת חברת וואטסאפ כי תשתף נתוני גולשים גרמה לחשש שמדובר בחציית גבול של פגיעה בפרטיות. זה בהחלט לא עניין של מה בכך, אך לצד החסרונות, יש גם יתרונות. ובעיקר: הזהירות נחוצה תמיד

החוק אמנם מאפשר חיסון בכפייה, אך פעולה זו נראית כפגיעה קיצונית בזכויות האדם. עם זאת, לנוכח המגיפה נראה שראוי להשתמש באמצעים לא שגרתיים. ומה בהלכה? יש שרואים בחיסון מצווה של ממש

למרות שבלשונו של "חוק הלאום" אפשר למצוא הכרה ואולי אף לגיטימציה לחיי יהודים מחוץ לישראל, התפיסה שבבסיסו פטרונית, ואינה רואה ביהודי התפוצות חלק מהפרויקט הישראלי

גם כיום, עצם הגדרתה של משפטנית כ"פמיניסטית" נוטה להעמיד בסימן שאלה את מעמדה המקצועי, שכן הפמיניזם לא מוצג כמתודה דרך חשיבה, אלא כהטיה. אבל הרעיונות פורצי הדרך של ביידר גינסבורג כבר בחוץ – ועתידים להתפשט

היא נאבקה למען שוויון מגדרי, קידמה פלורליזם מחשבתי, הגנה על חופש הביטוי ולרגע לא התנתקה מהעם ומהציבור. פרידה משופטת יהודיה-ליברלית ומהפכנית