"אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו ייפול ברעה", ככה נפתחת הסוגייה המפורסמת על חורבן הבית, על קמצא ובר קמצא. לפי הסוגייה, חורבן הבית לא קרה כתוצאה משנאת חינם, אלא בגלל שלא הפנימו את הערך של "אשרי אדם מפחד תמיד". כדתיים, אנחנו מתחנכים על ערכו של הפחד. אמנם ישנו פחד מההשלכות של חטא או מאויבים שבחוץ, אבל הפחד העיקרי חייב להיות מהכניעה ליצר הרע, משיכרון כוח ומהיצר לעבודה זרה. לא עבודה זרה של עץ ואבן, אלא עבודה זרה של האדרה אישית, הדרת האדם ושאיפותיו.
"אחד ואין יחיד כייחודו". הרמב"ם מלמד אותנו שהאמונה באלוהים היא בראש ובראשונה הידיעה שאין אל מלבדו ושהפער בין אלוהים והאדם הוא אינסופי. הפחד שעליו אנו מתחנכים הוא פן נשכח זאת. פן נבנה מגדלים כדי להגיע לשמים. פן נאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
אמנם נבראנו בצלם אלוהים, ומשמעות הדבר לפי בראשית א, הוא שלאדם ניתן הכוח לשלוט על העולם ולהיות שליחו של האלוהים עלי אדמות. אבל אם נשלוט ללא מצרים, מבלי להתחשב בגבולות החוק והמוסר, אם לא נפחד מיצר הרע האורב לנו תמיד, התורה מלמדת אותנו שנביא להשחתת הארץ: "ותמלא הארץ חמאס".
כדי להנחות אותנו, התורה פורשת בפנינו את החוק הבסיסי שמגביל את כוחנו. "שופך דם האדם בדמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם". צלם אלוהים שבבראשית א הוא ביטוי להעצמת האדם, אך בבראשית ט הוא הבסיס להגבלת עוצמתנו וכוחנו. חובה עלינו לפעול בעולם, אבל בה בעת לזכור שאנחנו חולקים את העולם עם האדם שניחן בזכויות יסוד, כבריאה שנבראה בצלם. לכל אדם באשר הוא אדם יש ערך שווה, ושמירה על זכות זו היא חובתנו הבסיסית.
בעידן המודרני למדנו להכיר שערכים אלו של התורה, של שוויון, זכויות אדם, כבוד לאחר, והפחד מכוח ללא גבולות מתקיימים באופן הנעלה ביותר במשטר דמוקרטי. על כן, אין סתירה בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית, משום שמדינה שהיא פחות דמוקרטית, שפחות מכבדת את האדם שנברא בצלם ואת זכויותיו, היא פחות יהודית. דמוקרטיה, שהיא שלטון הרוב, מצילה אותנו מהדיקטטורה של הרודן, המלך והיחיד. ודמוקרטיה ששולטת בעזרת חוק, זכויות אדם ובתי משפט עצמאיים, מצילה אותנו מהדיקטטורה של הרוב.
ועתה "קם מלך חדש" שלא מפחד מכוחו. אהיה אדון הארץ, הוא מצהיר, אמשול בלי איזונים. אין לי צורך בבלמים על היצר הרע ותאוות השלטון שלי. כמייצגי הרוב אני שומר על זכויות האדם יותר טוב מבית משפט עצמאי.
כאנשים דתיים עלינו להצהיר – לא! "אשרי אדם מפחד תמיד". אנחנו לא האלוהים, ועלינו תמיד לפחד משלטון אדם ללא מצרים. רוב לא מבטיח חסד ומשפט. רוב לא מבטיח שנשמור על זכויות אדם ומיעוטים. רק חוק שמגביל את תאוות האדם, ישמור על הגר, היתום והאלמנה.
לנוכח הסרתם של איזונים הכרחיים, אני מאמין באמונה שלמה שהרפורמה הזו רעה לדמוקרטיה, רעה ליהדות, רעה לערכי התורה, רעה למדינה ולאזרחיה. ואכן ישנם התומכים ברפורמה שערכי זכויות האדם לא חשובים להם, ושתאוות השלטון גוברת על ההכרה בחשיבותם של בלמים ואיזונים. חלקם אף מדברים בשם התורה, ומצדיקים את הרפורמה בשם ההזדמנות שהיא תיתן לבטל את סמכותה של בג"ץ על ההתנחלויות או על לומדי תורה.. ערכי תורתם אינם ערכי תורתי כי יצא שכרו בהפסדו. "אשרי אדם מפחד (מעצמו) תמיד".
אך חשוב שנכיר, נאמר ונודה, שרבים מתומכי הרפורמה עושים זאת דווקא משום מחויבותם לדמוקרטיה וזכויות אדם, והחובה לכבד כל אדם שנברא בצלם אלוהים. הם רואים ברפורמה כלי חיוני לשם הגשמתם של ערכים אלו. דווקא בעת הזו חשוב להזכיר לעצמנו שאנשים ערכיים, מוסריים וחכמים יכולים להיות מחויבים לערכים דומים ולהגיע למסקנות ולעמדות שונות ואף מנוגדות. "שבעים פנים לתורה".
אז מה המוצא? בשיח הפוליטי העכשווי, תאוות הכוח ויצר הניצחון מאדירים את הפיתרון של "כל דאלים גבר". אבל כאנשים דתיים, זו לא דרכנו. "שניים אוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי". פסק ההלכה הוא "יחלוקו" למרות הוודאות שהאמת היא עם אחד מהם בלבד. "רב יהושע בן קרחה אומר מצווה לבצוע (להתפשר) שנאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'". בלי שלום, חתירה לאמת היא אינה ערך, אלא בסיס לחורבן.
"שלוש שנים נחלקו בית הלל ובית שמאי". כל צד טען שהאמת היא בצד שלו. "הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו". גדולי התורה באותה התקופה לא ידעו איך לצאת מהמבוי הסתום עד אשר "יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם".
במשבר הפוקד אותנו היום אנחנו לא יכולים לחכות לבת קול חדשה שתציל אותנו מעצמנו. כאנשי תורה אנו יודעים "לא בשמים היא".
אני מפחד מהאדם התאב לכוח בלי מצרים. אני מפחד מכל שלטון – בין של הכנסת ובין של בית המשפט – שאין לו בלמים ואיזונים. אני מפחד מרוב שחושב שהוא אדון לחוק ולא מוגבל על ידו. אני מפחד שנשכח שבחברה יהודית ודמוקרטית לכל אדם יש זכויות יסוד שמחייבות את כולנו ושעלנו לשמור על מוסדות בתי משפט שיגנו על זכויות אלו, אך אני גם מפחד מהוודאות שהאמת היא נחלתי בלבד. אני מפחד מאמת ומשפט שלא מביאים לשלום. אני מפחד מתאוות הניצחון.
איך מפשרים בין האמיתות החולקות? הקול שחייב לצאת היום מהציבור הדתי הוא – יחלוקו.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
