הפסיקה לגבי תפילה בהפרדה מגדרית ברורה, אבל צריך לאכוף אותה במעשים, דרך פנייה לרשות המקומית וגם באמצעות מחאה אזרחית בדרכי שלום וללא אלימות

אם מלחמת ששת הימים הייתה קו פרשת מים מדיני-בטחוני, הרי שמלחמת יום כיפור הייתה קו פרשת מים פנימי: המרכז הישראלי נשבר, ומימין ומשמאל הקצינו האליטות ונכנסו למאבק מתמיד וקשה שנמשך עד היום

במרכזו של ספר יונה לא עומדות שאלת הנבואה, יחס האל לישראל ולאומות או תקפותה של תשובת אנשי נינווה. זהו סיפור חיפושה של הנשמה אחר מקורה האלוהי, והוא קורא לאדם לחדול מהבריחה המתמדת

קיים מתח מובנה בין המסורות הליברליות לבין אלה הלא-ליברליות. איך חברה אזרחית מתמודדת עם זה? הרווח הגדול מאירועי החודשים האחרונים הוא שהם הצמיחו בישראל אזרחות טובה ועמוקה יותר

מה היא "תשובה"? לאן שבים - לאלוהים, או לעצמנו? האם תיתכן מחיקת חטא מן העבר? ואם הזמן נע מהעבר אל ההווה - איך אפשר "לשוב" בו? פרופ' שגיא מול השאלות הפילוסופיות העולות ממושג התשובה

בהפגנת מחאה מול בית הנשיא אמרה אביטל כהן ברנר: "עוצמה יהודית בתפארתה היא ענווה, רגישות, כבוד לאחר, דאגה לחלשים, ומאבק בשחיתות ראשיה שריה ויועציה"

אם המסורת שלנו לא תשכיל להפנים ערכים כמו דמוקרטריה, זכויות אדם ושיוויון, ניצחיותה ואמיתותה ייפגעו. עלינו להישמר מתורה שהשלכותיה הן ניכור וביטול של חלקים גדולים בעמנו

בראש השנה אנו שבים השיבה אל מעגל השנה היהודי, ונזכרים שהמסורת שלנו חזקה יותר מכל טלטלה חברתית ופוליטית - אבל יש ביום הזה תקווה גדולה מזו: תקווה שהעתיד בעצם אינו ידוע, ולכן אפשר עוד לתקן

בספרון המוקדש לסוגייה האי-ציות האזרחי, מציג פרופ' אבי שגיא תזה חדשה על מה שעשוי להצדיקו. פרסום זה ואחרים שראו אור לאחרונה הם מאמץ ראוי של אקדמאים בעת הזאת להעשיר את השיח המתנהל כאן

שנים היתה הציונות הדתית כפופה להגמוניה התורנית החרדית, עד שתפסה את מקומה בזירת החינוך והרבנות. מפלגת "הציונות הדתית" מקדמת חוק שיחזיר את חובשי הכיפות הסרוגות לספסלים האחוריים

יהדות ליברלית אינה חידוש מודרני הזר למסורת אלא יונקת מערכים פנים-יהודיים: התורה מחייבת אותנו לאחריות כלפי כל מי שנברא בצלם, ואסור שניתן לאמונה דתית להפוך לבסיס לעיוותים מוסריים

כשאליטות ליברליות בעולם ניסחו דילמה בין שייכות קבוצתית לצדק אוניברסלי - היו שפשוט בחרו בשייכות. התיקון בארץ יגיע כשנבין שצדק והשתייכות הכרחיים שניהם לחברה, והוויכוח צריך להיות על המינון

ח"כ שמחה רוטמן טוען שחוק רבני הערים יקדם "רבנות ראשית ממלכתית". אבל כשייצוג התושבים בבחירת רב העיר שלהם פוחת, זו לא ממלכתיות, אלא ריכוזיות - וזה ישחק עוד יותר את אמון הציבור ברבנות

מתי הפכה המילה "כשר" למילה נרדפת באנגלית ל"טוב", ומה זה אומר על הזהות של היהודים שם? סדרת רשת בת שלושה פרקים על מהפכת הכשרות בארץ שבה הפרדת דת ומדינה היא אבן יסוד

ח"כ בצלאל סמוטריץ' מבקש לייסד את הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני על אדני הכוח והעוול, אבל אפשר לעגן את הפתרון דווקא בערכי הצדק והמוסר האוניברסליים והיהודיים. רק פתרון כזה ראוי לשם "שלום"

"אנו שתי קהילות התלויות זו בזו," אמר קרצר בנאומו. "אפשר לנצל את העת הזו, ולחזור לשיתוף הפעולה שידענו בראשית הציונות, כשבנינו מדינה, וגם ייסדנו קהילה ליברלית חזקה בתפוצות"

נשיא מכון הרטמן, הרב ד"ר דניאל הרטמן, התראיין לסוכנות הידיעות JTA והביע אופטימיות בנוגע למתרחש בישראל: "עלינו להקים קואליציה חברתית חדשה בישראל, סביב ציונות ויהדות ליברלית"

אשמים רבים היו לחורבן הבית, אבל חז"ל מספרים, שהקב"ה לקח אחריות על הבערת האש, וגם על בניין ציון מחדש. מכאן, שראוי לקרוא להנהגה להדבק במידותיו: הִצַּתֶּם את האש? שַקמו את הבניין

בבחירות הבאות יוכיח הרוב הישראלי שיותר מאשר שלטון הצובר עוד ועוד כוח ופחות ופחות בקרה, הוא מעדיף את האיזונים והבלמים המאפשרים לציבור הגנה משמעותית. זה הגיוני, זה פשוט וזה יקרה

השקפת העולם הקנאית חושבת שמשבר חברתי קשה מחייב החרפת המצב עד להכרעה. אלא שהמציאות מוכיחה שכאשר מחריפים את המצב יותר מדי כבר אין אפשרות להכריע והמהלך נכשל כשלון חרוץ