התקווה ידועה כבת לוויה של הייאוש. אבל עיון בספרות הרוסית מגלה כי אם נרפה מן האחיזה בתקווה לא ניפול בהכרח לייאוש, אלא לאמונה באהבה ובכוחו של המפגש הבין-אישי

הסכת חדש של ד"ר אלכסנדה מנדלבום קופייב מוקדש לשיחות על חוזה הבסיס של המדינה: מגילת העצמאות. פרופ' מיכל גוברין בוחנת במה כוחם - המרע או המיטיב - של המיתוסים שבתוכם הארץ הזו נטועה

אם ה-7.10 החזירה את האזרח הצברי לרגע הגיוס של אבותיו, החייל העולה חזר למיתוס אחר: של סבו וסבתו, שנלחמו במלחמת העולם השנייה בצבא האדום, וזכרם נעלם כמו זכר שואת יהודי בריה"מ בכלל

הפנטזיה היהודית על מנהרות ומחילות היא שאיפה לקצר את הדרך בין מקומות רחוקים, אבל על ציר הזמן - זהו רצון לקרב בין זמן ההווה הקשה לזמן אחר, עתידי: להצמיד את תחילת הספר לסופו, לבלוע את ההסטוריה

כאשר המסורת היהודית מתנגשת בזכויות הפרט ופוגעת בהן, כדאי להטות אוזן לקולה של יהדות ברית המועצות לשעבר. טמונה בה הצעה אחרת: יהדות מינורית, אישית, שצומחת מן הפרטי והולכת אליו

בפסח אנחנו יכולים כבר לדבר אפילו בנוסטלגיה על יציאת מצרַים. ד"ר אלסנדרה מנדלבום קופייב טוענת שהחירות קשורה מהותית לדיבור, ושואלת: מה כדאי ללמוד דווקא מהגמגום של משה, שנותר מחוץ להגדה?

מיליון איש הגיעו לישראל מבריה"מ, והשיחה על המשמעות היהודית של עלייתם נעשית לרוב עליהם ולא איתם. יותר שואלים: האם אתם יהודים? ופחות מדי - מהי יהדותכם זו, שיכלה אפילו לתופת הקומוניסטי?

עד לפני שלושים שנה במדינות בריה"מ לשעבר היהדות עברה גם דרך האב – הן כזהות אישית והן בגלל אנטישמיות חברתית וממסדית. התעלמות מהפער הזה בין הלכה ובין הזהות העצמית של אנשים היא הבעיה

בנובי גוד הזה לא ארדוף אחרי חבריי הדתיים עם מאכלי דג במיונז, ואמכור לישראלים חג מתקתק. אני מסרבת להיות הטפט המנצנץ בחדר שבו נחתמים כרגע הסכמים שמבזים אותי ואת בני ובנות העלייה שלי

הקלטה מלאה של הכנס

גם אם הם נאלצים לברוח מביתם אל ישראל, אל לנו לפתח חשדנות כלפי העולים מאוקראינה שכן הם - כמו אחרים בתפוצות - חלק מאיתנו. עלינו לנהוג בהם בחמלה, ולחלוק עמם משאבים ומקום

המהפכה הקומוניסטית רדפה את היהודים ואת הדת, וגרמה לכך שהאמונה באלוהים הפכה לסכנה. איך זה השפיע על התפיסות של היהודים בבריה"מ? ואיך זה נראה אצל מי שעלה לארץ או כבר נולד כאן?

המשטר הסובייטי דחק וחנק את הזהות היהודית של אזרחיו, אבל לא יכול היה לגדוע לחלוטין את הזיקה שלהם למורשת. עדותו של אלי ויזל על ההקפות במוסקבה ב-1965 מספרת סיפור גדול יותר משמחת החג

ברית המועצות ניסתה למחוק את זהותם היהודית של אזרחיה, אבל הם לא ויתרו עליה. כעת משרד הפנים מבקש גם הוא לעשות כן