"אני כאן בכיכר החטופים ויחד איתי הרבה מאוד אנשים ונשים מקצוות שונים ומגוונים של החברה. כולנו פה מתייצבים למען החטופים והחטופות כדי להחזיר אותם משבי חמאס"

הקללות בפרשת כי תצא כל כך מפחידות שאומרים אותן בלחש בבית הכנסת. אבל ד"ר חנה פנחסי שומעת גם בה, וגם בהפטרה שלה - תזכורת חשובה, ואפילו מנחמת

כדרכה של התורה, פרשת כי תצא מציבה סייגים וגבולות - והפעם - לימי מלחמה המלבה את היצרים. ד"ר תומר פרסיקו מזכיר: מי שנדמה לו שאין הגבלה שהתורה מציבה לתאוותיו, אין לו תורה, אלא רק תאווה

מצוות עגלה ערופה - שנועדה לזעזע אותנו כאשר אנחנו נוכחים במישהו מאחינו נרצח ומופקר לגורלו - מתבטלת אם ערכם של החיים מגיע לשפל. בדיוק משחיקה זו בערך החיים כאן תני פרנק מזהיר

השר לבטחון פנים שוב הצית כמעט את המדינה, ואת האזור כולו, כשהצהיר השבוע שצריך להקים בית כנסת בהר הבית. רונית הד חושבת שלא כדאי להפקיר את היהדות שלנו בידי אנשים כמוהו

מה בעצם משמעותו של הפסוק הידוע מהפטרת פרשת "עקב", והאם אנחנו משתמשים בו בשיח שלנו בצורה לא נכונה? הרב אבי דבוש מסביר איך אפשר למצוא בו הצעה מעשית לפעולה של תיקון

פרשת ואתחנן דורשת מאיתנו דרישה שמנוסחת בפשטות: "ועשית הישר והטוב". כשאיומים מבחוץ תופסים את מרב תשומת הלב, יתכן שהתעלמות מהמצווה הפשוטה הזו מסוכנת לנו אפילו יותר

משה רבנו העיד על עצמו שהוא "לא איש דברים", אבל דווקא לא היסס לבוא בדברים קשים עם המרגלים, שהשתמשו בדיבור לרעה. אולי כדאי למנהיגים שלנו ללמוד ממנו

בפרשת מטות מסעי יש הבנה עמוקה של הפער בין שדה הקרב לבין הבית. אילה דקל מייחלת שגם אנחנו נצליח לראות את משרתי המילואים, ואת משפחות המילואים, ולא רק בשעות שהם על מדים

איך יודעים שכדאי להימנע ממשיחיות ומקנאות אף על פי שאלוהים תיגמל את פנחס ב"כְּהֻנַּת עוֹלָם" על התקפתו הקנאית? מקשיבים למה שאלוהים דרש מפנחס כשהפך אותו מ"קנאי" ל"כהן"

בעקבות הטבח בשבעה באוקטובר והמלחמה, שוב עולים קולות שתומכים בנפרדות והסתגרות, ולעיתים תוך אצבע מאשימה לפתאים שטענו בזכות הנורמליות. אבל יש לנו גם מה להפסיד מזה

אחרי שנים של נדודים ואבדות קשות במדבר, מצליחים בני ישראל ברגע שברירי שבו שלושת מנהיגיהם מתחילים להיפרד מהם למצוא שירה משותפת כעם. אולי משום כך זכו בהנהגה שתובילם אל הארץ המובטחת?

בזמני משבר, עוד יותר מתמיד, חייבים למחות על שימוש מניפולטיבי במילים שאנשים אמנם רוצים להאמין בהן, אבל הן מתארות את ההפך מהמציאות

לפעמים אנחנו מרגישים קטנים כמו חגבים מול גורלנו הקשה, ומול פוליטיקאים שמקטינים אותנו. זה הזמן ללמוד מנחישות המרגלים יהושע בן נון וכלב בן יפונה, נחישות שהביאה את עם ישראל אל הארץ הטובה

במיתולוגיה היוונית, העבודה הכי קשה הייתה של סיזיפוס, שגילגל סלע כבד שוב ושוב במעלה ההר. במסורת ישראל העבודה הכי קשה היא להעלות אור אחד קטן, שוב ושוב, מול כל הייאוש והחושך

אחרי רגעים לא פשוטים, ורגע לפני חנוכת המשכן, פרש נשא מלמדת אותנו שמנהיגים נושאים עמם לא אזהרות, אלא אור, קבלה וחזון

כמעט בכל מקום תמצאו נשים מלמדות תורה ומנהיגות של קהילות, וכבר במאה הקודמת היו תלמידות חכמים כמו פרחה ששון וז'קלין כהנוב. למה בעצם אוסרת הרבנות הראשית על נשים לשמש בתפקידי רבנות?

124 חטופים, מעל 240 ימים למלחמה, יותר מ-1,550 הרוגים. ספר במדבר מכונה גם "ספר פקודים" - על שם הספירה שסופרים בו את העם. מה אנחנו סופרים? ומה זה אומר עלינו?

פרשת "בחוקותיי" זכתה לכינוי "פרשת התוכחה הקטנה" - ואפשר ללמוד ממנה שתוכחה אמיתית דורשת התייצבות אמיצה וכנה ויכולת לומר דברים שלא נעים לשמוע באופן שיישמעו

פרשת השבוע מצווה אותנו שלא לקבל מצב של עבדות. בעיני אילה דקל כיכר החטופים הוא המקום של התקווה, הערבות והמאמץ להביא לכך שיתקיים בנו הפסוק: "וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב"