המלחמה הזו הכריחה אותנו לחזור למצרים הקולקטיבית, ולהבין שהקיום שלנו תלוי בהישרדותנו כחברה. לאינדיווידואליסטים שבינינו זו אולי התפכחות צורבת, אבל יש בזה גם נקודה של אור

מהצרעת כבר נפטרנו, הודות לרפואה, אבל תומר פרסיקו חושב שנגע אחר פוגע בנו כעת

האם אפשר לחזור לשיגרה אחרי מוות ואבדן? האם זה מוסרי? ד"ר אורית אבנרי בוחנת את כוחה של שיגרה, לעומת כוחה של פגיעות ואנושיות

דיני הקרבנות המפורטים לא רק מעוררים סלידה, אלא מזמינים להיזכר שהיהדות כבר התרחקה מהם, והפכה לדת שמקדשת חיים ומתעקשת על המוסר. בידינו הבחירה לשאוב השראה מהמקורות שלנו לטוב, ולרע

דווקא השנה, כשאנו שקועים בעומק הצער על המתקפה שעברה עלינו, האתגר הגדול הוא לא רק לזכור את עמלק, אלא לייצר זיכרון נוסף: של האפשרות לעתיד טוב שעוד יגיע

איך נצא מהמשבר הזה לצמיחה ולא לחורבן? איך נראה להיסטוריה שאפשר גם אחרת? בתיה אריאל כהן לומדת מפרשת השבוע על החשיבות לתת מקום זה לזה

אל מול האי-נחת מהשירות הציבורי בישראל, תני פרנק חושב שיש מה ללמוד מהדמויות שהופקדו על מלאכת המשכן: בצלאל משבט לוי המכובד, ואהליאב משבט בני השפחות

הבעיה עם אלילות היא שברוב המקרים קשה לבטל אותה כזיוף. בעידן של תִּפְלוּת והתלהבות מכוח, רבנים ומנהיגים רוחניים מתלהבים מיצירי כפיהם האידיאלוגיים ולא שמים לב שהם עובדים עגל משכנע במיוחד

מה משותף בין מדי צבא לבגדי הכהן הגדול? הרב ד"ר שרגא בר-און מסביר מדוע בזכות בגדי הכהן הגדול היו בני ישראל מנצחים במלחמה

למה לקחת איתנו את השברים לחזית הקרב? ד"ר חנה פנחסי לומדת מפרשת תרומה שגם בעת מלחמה יש סיבה טובה לזכור את רגעי הכעס והפרת הברית

אל מול הטראומה של עבדות מצרים, התורה הציבה שתי תגובות אפשריות. האחת: התבצרות וערבות בתוך הקהילה פנימה, אבל לא כלפי האחר, והאחרת: מחוייבות מוסרית אוניברסלית. מה נלמד אנחנו מ-7.10?

הרב אהרן לייבוביץ לומד מחז"ל שבמעמד הר סיני עם ישראל עמד "כאיש אחד". היום, כשהאחדות חשובה מתמיד, הוא אומר: "כל מנהיג רוחני שרוצה לחזק את הקשר לסיני יכול להיות ראוי לתואר 'רב'"

לפעמים המציאות נראית בלתי אפשרית, איך נעבור את הימים הקשים האלה? איך נגיע לצד השני? קריעת ים סוף מוכיחה שאפשר

עשר המכות המיטו מוות והרס על מצרים. האם עם ישראל הצליח לראות את סבלם של האחרים, או שבכעסם וסבלם הגדול, כבדות הלב הכבידה גם את לב ישראל?

השיר "החיטה צומחת שוב" מתאבל לנוכח אדישות הטבע אל מול אירועי המלחמה, אבל תני פרנק קורא על מכת ברד ולומד על התקווה שבצמיחת החיטה: גם אחרי המכה - נמשיך לצמוח ולהכות כאן שורשים

בשבעה באוקטובר מדינת ישראל נקלעה למצב של "אין איש": שעות עברו, המשטרה וצה"ל לא הגיעו. ואז התייצבו גיבורים בודדים ונחלצו לעזרה. ד"ר תומר פרסיקו מזהה בהם תכונה של משה רבנו

אחרי נקמת שמעון ולוי בשכם, נדמה שיעקב אבינו סולח להם, ואולי אפילו מסכים איתם. אבל ד"ר חנה פנחסי רואה בקללה שהם מקבלים ממנו לפני מותו עדות לכך שהוא סבור שנקמה הופכת את הנוקם לחלק מן הרוע

כשיהודה ניגש אל יוסף כדי לשכנעו לשחרר את בנימין הוא משתמש בכל הארסנל שלו - יש שם שכנוע, יש שם תחינה ויש שם גם קרביות ותוקפנות. הוא ערב לאחיו, והוא יודע שזה הצ'אנס האחרון

לכל אחד יש זכות לרגעים של קדושה, אבל התורה מזהירה מפני השתהות ארוכה מדי בחוויה הזו, ומחייבת אותנו להמשיך לחקור את ההלכות והמשפטים, ולשמר את משמעותם החברתית גם בתום רגעי המסתורין

אם סיפור הבריאה מסתכם בקביעה שכל מה שנברא הוא "טוב מאוד" - מה מקור הרע בעולם? פרופ' קנוהל פותח את סדרת ההרצאותיו על פרשת השבוע ב"באים אל הפרופסורים", ומתחיל כמובן בראשית