הקללות בפרשת כי תצא כל כך מפחידות שאומרים אותן בלחש בבית הכנסת. אבל ד"ר חנה פנחסי שומעת גם בה, וגם בהפטרה שלה - תזכורת חשובה, ואפילו מנחמת

כדרכה של התורה, פרשת כי תצא מציבה סייגים וגבולות - והפעם - לימי מלחמה המלבה את היצרים. ד"ר תומר פרסיקו מזכיר: מי שנדמה לו שאין הגבלה שהתורה מציבה לתאוותיו, אין לו תורה, אלא רק תאווה

מצוות עגלה ערופה - שנועדה לזעזע אותנו כאשר אנחנו נוכחים במישהו מאחינו נרצח ומופקר לגורלו - מתבטלת אם ערכם של החיים מגיע לשפל. בדיוק משחיקה זו בערך החיים כאן תני פרנק מזהיר

השר לבטחון פנים שוב הצית כמעט את המדינה, ואת האזור כולו, כשהצהיר השבוע שצריך להקים בית כנסת בהר הבית. רונית הד חושבת שלא כדאי להפקיר את היהדות שלנו בידי אנשים כמוהו

הרב אבידן פרידמן מההתנחלות אפרת מתנגד לקידוש הכוח בחברה שבה גדל. בראיון לאיילת שני ב"הארץ" הוא מטיף לעסקת חטופים, תומך בסנקציות נגד מתנחלים אלימים ומוחה על מכירת נשק למשטרים דכאניים

פרופ' אבי שגיא, ממנסחי מסמך רוח צה"ל, שסירב להכניס לתוכו את ערך ה'ניצחון', עונה לאלכס צייטלין על שאלות ביחס למושג הניצחון, שקשור, לדעתו, קשר הדוק למושג המלחמה הצודקת

מה בעצם משמעותו של הפסוק הידוע מהפטרת פרשת "עקב", והאם אנחנו משתמשים בו בשיח שלנו בצורה לא נכונה? הרב אבי דבוש מסביר איך אפשר למצוא בו הצעה מעשית לפעולה של תיקון

המושגים 'ניצחון' או 'ניצחון מוחלט' אינם חלק משיח מוסרי של מלחמה צודקת ועלולים להטותה אל מחוץ לעקרונותיה. ניצחון מוסרי במלחמה הוא ניצחון הרוח האנושית על הדמוניזציה של הזולת

בזמני משבר, עוד יותר מתמיד, חייבים למחות על שימוש מניפולטיבי במילים שאנשים אמנם רוצים להאמין בהן, אבל הן מתארות את ההפך מהמציאות

כמעט בכל מקום תמצאו נשים מלמדות תורה ומנהיגות של קהילות, וכבר במאה הקודמת היו תלמידות חכמים כמו פרחה ששון וז'קלין כהנוב. למה בעצם אוסרת הרבנות הראשית על נשים לשמש בתפקידי רבנות?

זה לא הליברליזם, ולא השמאלנות. התורה מספרת לנו שוב ושוב ושוב בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. נרמול שחיתות מוסרית ושלטונית מביא חורבן למדינה היהודית. מתי נשכיל להקשיב?

פרשת השבוע מצווה אותנו שלא לקבל מצב של עבדות. בעיני אילה דקל כיכר החטופים הוא המקום של התקווה, הערבות והמאמץ להביא לכך שיתקיים בנו הפסוק: "וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב"

ביום הזיכרון הקשה שעבר עלינו נאמר שוב ושוב המשפט "במותם ציוו לנו את החיים", מפני שכפי שאפשר ללמוד מפרשת השבוע, בניגוד לתרבויות אחרות, אצלנו המוות איננו מקודש

מה שמחבר בינינו הוא המוסר והמחוייבות אליו, והיחלשות המכנה המשותף הערכי-מוסרי תסכן את הבניין כולו. לכן - דווקא עכשיו: חובה לחזור ליסודות ההומניסטיים שבמקורות היהדות

המילה "קדושה" נשמעת רחוקה ודתית באוזני רבים מאיתנו, אבל ד"ר חנה פנחסי חושבת שהציווי "קדושים תהיו" הוא דווקא רלוונטי מתמיד. לדעתה, יש אנשי ציבור שמפספסים אותו

מי שאיבד את יכולת המחשבה הביקורתית, מי שבבגרותו השיל מעליו את יכולתו של הילד להציג שאלות ולבקר, נידון להיות כלוא במלכודת שיצר לעצמו. הוא אינו מסוגל להשתנות ואינו חש בושה מפני האחרים. הדרך הפילוסופית אל סארטר, היידגר וקירקגור מתחילה בשתי אגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן

סגנית נשיא מכון הרטמן, רונית הד, דיברה באולפן כאן 11 על חדירת המושג "עמלק" לשיח הישראלי מאז 7.10: "מול רוע מוחלט קשה להחזיק מורכבות, אבל אפשר לזכור: במסורת היהודית, ההומניות גוברת על האכזריות"

הציונות צריכה להבין שאנחנו חלק ממסורת בת אלפי שנים, ובמקום לדלג מהתנ"ך לפלמ"ח, יש ללמוד מחז"ל ומהרמב"ם איך נלחמים על פרשנות. כך לא נפקיר את התורה בידי מי שרוצים לפרשה כמנוגדת למוסר