להאזנה בספוטיפיי:
להאזנה באפל:
מה קורה כשהמסורת שלנו אינה מתאימה לתפיסות המוסריות שלנו? "השאלה הזו מתעוררת ביתר שאת בימי מלחמה," אמר דב אלבוים בתחילת הפרק החדש בהסכת "למען השם". כדוגמה למצבים כאלה הביא את פרשת "זכור", ואמר ש"רבים רואים בה הצדקה למחיית הפלסטינים בעזה בשם המסורת היהודית."
הוא הוסיף כי "גם בהקשר של החרדים שאינם מתגייסים אנו נוכחים פתאום שההצדקה שהם מביאים לכך היא מתפקידו המסורתי של שבט לוי, ששימוש רק בקודש, במשכן, והיה פטור מיציאה למלחמה. לא חסרות דוגמאות כאלה בתרבות שלנו."
למען השם – פרק 22 – "מגילת אסתר 2024"
למען השם – פרק 21: – "לך תוכיח"
למען השם – פרק 20: "לא אשמים, כן אחראים"
הרב ד"ר דניאל הרטמן תיאר את מה שהוא רואה כברית של אינטרסים בהקשר הזה, בין אלה ש"בפנים" לאלה ש"בחוץ": "אלה שבקבוצה הדתית משתמשים בתפיסה כאילו המסורת יכולה לנגוד את המוסר, כדי להגיד שמהות היהדות היא כפיית המצוות על האדם על אף דעותיו, ואילו מי שאינם דתיים רוצים להגיד שזו-זו היהדות, ושהיא אכן לא מוסרית, כי זה משרת אותם – להתנער מיהדותם מכל וכל."
"חייבים לייצר בארץ שפה פרשנית שנמנעת משני הקצוות האלה," אמר הרטמן. "המסורת היהודית היא אנטי-סמכותנית, עוד מימי חז"ל, שדרשו שהלכה לא נפסקת בשמים, אלא בבתי המדרש. רבי עקיבא אמר בהינף יד 'בבית המדרש שלי לעולם לא יהיה דין מוות'!"
אלבוים הזכיר לו ש"הציונות החילונית הזדהתה הרבה יותר עם המקרא מאשר עם תרבות התלמוד וההלכה. ראשי הציונות רצו לחזור לגיבורי דוד המלך, ולסיפורי המקרא ונופיו, הארץ ישראליים.
"ואם האחיזה של התרבות הציונית היא במקרא," הדגיש, "הרי שהדברים מופיעים שם בלי הפרשנות שלהם. וזאת הבעיה: כי מצד אחד דחו את עולם הפרשנות התלמודי, ומצד שני, כפי שניבא גרשום שלום לפני מאה שנה, ברגע שילדים ישראליים גדלים על שפת התנ"ך, כל המיתוסים חוזרים לחיים ולהסטוריה. סיפורי הגבורה בתנ"ך הם חומר נפץ מסוכן."
"זו בדיוק הביקורת שלי על החברה הישראלית," אמר הרטמן. "הגיע הזמן שהציונות תבין שמותר להיות קצת יותר גלותיים, שאנחנו חלק ממסורת בת שלושת אלפים שנה, ובמקום לקפוץ מהתנ"ך לפלמ"ח, נילחם על הפרשנות, ולא נפקיר את המסורת בידי מי שרוצים לפרש אותה כנוגדת את המוסר. לאלה צריך להגיד: היהדות שלכם היא לא היהדות שלי, וגם לא אתן לה להיות היהדות של המדינה."
