להאזנה בספוטיפיי:
להאזנה באפל:
"בשבעה באוקטובר היהודים היו הקרבנות. יהודים כקרבנות זה דבר מאוד נוח, ובאופן די גורף בממשלות העולם כולם הבינו שהמלחמה שיצאנו אליה צודקת, ושצריך לתמוך בישראל. אבל מעל 150 ימים אל תוך המלחמה התשנתה האמירה באופן גורף. ואפילו הנשיא ביידן התחיל לדבר בקול אחר."
בתיאור הדברים הזה פתח הרב ד"ר דניאל הרטמן את הפרק החדש בהסכת "למען השם" עם דב אלבוים הפרק הוקדש לשאלת הביקורת, ולקושי שלנו כחברה לקבל ביקורת מבחוץ מבלי לייחס לה "שנאה", ואנטישמיות.
האם ביקורת היא חשובה? האם אפשר ללמוד עליה משהו ממצוות התוכחה האמורה בתורה?
למען השם – פרק 20: "לא אשמים, כן אחראים"
למען השם – פרק 19: "מה כדאי ללמוד מהחרדים?"
למען השם – פרק 18: "מי מפחד מהרמדאן?"
אלבוים הצביע על האירוניה בעובדה שישראלים ידועים בכך שהם לא מנומסים כשהם משמיעים ביקורת, הם אוהבים להשמיע ביקורת, ויודעים להשמיע ביקורת.
"מצד שני, ככל שאנחנו אוהבים להשמיע ביקורת," אמר אלבוים, "כך אנחנו הישראלים שונאים לקבל ביקורת, ולשמוע ביקורת. ולא רק ברמה הלאומית, גם ברמה האישית, ישראלים לא יודעים לקבל ביקורת."
בתגובה ציין הרטמן כי דווקא התורה שלנו לא מחמיצה שום הזדמנות להעביר ביקורת על עם ישראל, ועל דמויות בעם: "מהספר שלנו היינו מצפים לקבל קצת נחת," אמר. "קצת צנזורה. לא כל כישלון חייבים להדהד – אבל זה כאילו בתורה לא רוצים לדלג ולו על כישלון אחד!"
הרטמן שומע בזה מסר: "ביקורת היא ערך. והתורה אפילו הפכה את זה לאחת מהמצוות: 'לא תשנא את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא'."
אלבוים שיתף בזכרונות שלו מימיו בעולם הישיבות: "המיתוס תמיד היה שאנחנו, תלמידי הישיבות, משתמשים בשכל שלנו, שואלים שאלות וחוקרים, וגם אם האדם הכי גדול מבחינתנו אומר משהו שאנחנו לא מסכימים איתו – אנחנו מוציאים את זה החוצה ומרשים לעצמנו להגיד לו את זה בפני אלף תלמידים."
"קבלת ביקורת היא מהות החוויה של תלמוד תורה," אמר הרטמן. "זה מה שחברותא עושה. אבל הבעיה שלנו היום היא שאנחנו כל כך שבטיים, עד שכל ביקורת הופכת לביקורת 'מבחוץ'. בשביל להישמע, ביקורת חייבת להגיע מבפנים."
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
