"פעם אחת ישב מוחמד עם תלמידיו, ועברה לפניהם לוויה של נפטר יהודי. מוחמד קם מתוך כבוד למת, ופנה לתמידיו ושאל: מדוע אינכם קמים? כשהם ענו לו – האיש הזה יהודי. הוא ענה להם – האיש הזה היה קודם כל בן אדם."

השייח ד"ר חאלד אבו ראס התארח בערוץ "באים אל הפרופסורים" ובשיחה עם אלכס צייטלין אמר: "על כל פעם שתראה לי שהקוראן מתייחס לאחר באופן שלילי, אוכל להביא לך דוגמה ליחס חיובי."

"ההורדה של הקוראן נמשכה 23 שנים, שהם השנים של השליחות של הנביא מוחמד. כלומר, אפשר להבין שלא כל הקוראן כתוב במישור אחד."

בגלל ריבוי הרבדים בטקסט, אי אפשר גם להסיק עמדה אחת כלפי היהודים. יש התייחסויות לא חיוביות כלפי היהודים, ויש גם התייחסויות חיוביות כלפיהם – למשל, הכרה במשה רבנו כאחד הנביאים בשלשלת שמאדם הראשון ועד למוחמד, וההכרה ביהודים כ"עם הספר", שמותר להתחתן איתם וגם לאכול מבשר בשחיטתם. אותו היחס חל גם כלפי הנוצרים.

אסור לגרום לאדם להתאסלם בכוח, אמר אבו ראס: "אם מוסלמי מתחתן עם יהודייה, הוא חייב להביא אותה לבית הכנסת כדי שתתפלל. הדבר חל גם על נוצרייה, שחייבים להביא אותה לכנסייה אם ברצונה להתפלל."

מספר המוסלמים הגדול שיש בעולם נובע מעמים שהצטרפו לאיסלאם בדרכי שלום, ואפילו המילה "גיהאד" מתפרשת בחלק מהפרשנויות כמלחמה של אדם בנפשו, ביצריו: יצר הכעס, תאוות האכילה ועוד.

"אחת המשמעויות של המילה 'איסלאם' היא שלום, ושמו השישי של אלוהים הוא 'השלום'."

נכון שיש בקוראן גם דברים מורכבים ומאתגרים לבחירה בשלום, אמר אבו ראס. "אבל זה עניין של אחריות ובחירה אישית. אני אישית בוחר בדרך של השלום."

ומה לגבי המסורות שבעל פה, שבהן יש טקסטים קשים ביותר, המתארים איך יבוא יום שהאיסלאם ימגר בחרב את כל היהודים, שיצטרכו להסתתר מתחת לעצים ואבנים?

גם מול מסורות אלה מתעקש השייח על הבחירה האישית, ובתוך כך מסביר גם את מעמדם של מסורות התורה שבעל פה, החדית'ים, שאמנם אין להפריד אותם מהקוראן, אבל יש דרכים רבות להבין את הקוראן וליישב בינו לבין החדית'ים.

"בסופו של דבר בכל הדתות הטקסטים המקודשים הם באחרויות של המורה, של המנהיג של האימאם – איך הוא מעביר את הדברים. הדת היא כלי מאוד רגיש, ועלינו להתייחס אליה בשום שכל. לא לקרוא את הדברים בצורה גורפת. זה לא יאפשר לנו לקיים יחסים של שלום עם האחרים. וזו לא רוח האיסלאם."

לשאלתו של צייטלין לגבי זכותם של מנהיגים כיום להכריז על "ג'יהאד" ענה אבו ראס שהוא לא רואה את הסכסוך היום כסכסוך דתי, וחשוב מאוד שלא לגרור מושגים טעונים מעולם הדת אל השיח הפוליטי המדיני.

לקראת סיום דבריו הביע אבו ראס תקווה שהמלחמה הזאת תסתיים עם כמה שפחות שפיכות דמים, ושכל החטופים יחזרו הביתה.