אלכס צייטלין מארח את פרופסור ישראל קנוהל לשיחה בשאלת הענישה בכלל, וענישה קולקטיבית בפרט, בפרק נוסף בסדרה "דילמות של מלחמה".

פרופ' קנוהל מביא גישות שונות במקרא לשאלת הענישה.

קנוהל מזהה שלוש גישות: האחת מתייחסת לזעם אלוהי, שרוצה לכלות את כולם. "קבוצה מסויימת חטאה? 'אכלה אותם כרגע'.". גישה אחרת אומרת שאסור לכלות קהילה שלמה בגלל חטא של קבוצה מסויימת. אפשר להעניש את כל הקבוצה המסויימת, כמו במקרה של עדת קורח. אפילו הילדים שלא חטאו נענשים: "הם חלק מהמשפחה, ונענשים עם כל המשפחה."

וישנה גם הגישה של ספר יחזקאל: "אי אפשר להרשות ענישה קולקטיבית גם בתוך המשפחה."

בעצם, אמר קנוהל, זהו תיקון של עשרת הדברות: "'איש בחטאו יומת' מנוגד לתפיסה של 'פוקד עוון אבות על בנים ועל שילשים'."

ביחס למלחמה בעזה ביקש קנוהל להבהיר שהשאלות יותר מורכבות מאלה שהוא הביא מן המקרא.

"מצד אחד אתה רוצה להעניש את החוטאים, שהם בבירור בני מוות על האכזריות האיומה שגילו. אבל הם מסתתרים מאחורי ומתחת לאוכלוסייה אזרחית, שאולי בחלקה היא אוהדת שלהם, אולי חלק מהם אף השתתפו בפועל במעשים, אבל אי אפשר לדעת, ואי אפשר לברר זאת בשעת מלחמה.

"כך קורה שממילא עליך להתנהג בהתנהגות יותר כוללנית ופחות מדקדקת. הפינצטה שמציע לנו הנביא יחזקאל, או ספר דברים, איננה מעשית במקרה שקורה בעזה.

"אתה מוכרח לעשות דברים כוללניים, עם הידע המצער, שבמהלכים כאלה, גם חפים משפע, ובהם ילדים ותינוקות שלא חטאו, ייפגעו וייענשו. כי הצדק הכללי – שחמאס והרשע שלו לא ימשיכו להתקיים – דורש את זה."

קנוהל הציג לסיכום דבריו בעיה שלדבריו, אין לו עליה פתרון: איך מחסלים מצד אחד את חמאס, כך שלא יאיים יותר על מדינת ישראל, ומצד שני מצילים את החטופים ומחזירים אותם הביתה?

"התנ"ך לא נותן לנו פה הצעות והדרכות, וזו בעיה ייחודית של זמננו, שבמקרה הטוב אפשר לקבל עליהן מהתנ"ך עקרונות על."