להאזנה בספוטיפיי:להאזנה באפל:

יש איזו פנטזיה בחברה שלנו שיהיה רגע שבו כל הכאוס ייעלם, ותהיה תמונת ניצחון – גאולה. בפרק השמיני של ההסכת שלהם שואלים הרטמן ואלבוים, דווקא באמצע המלחמה, לא מה הוא ניצחון, אלא מה היא תמונת העתיד שלנו, בתום המלחמה הזאת? איך נסתכל על המחר? "האם אתה מסוגל בכלל לחשוב על עתיד עם העם הפלסטיני?" שאל הרטמן את אלבוים.

• למען השם – פרק שביעי: כל ההורג נפש אחת
• למען השם – פרק שישי: איפה היה אלוהים בשבעה באוקטובר?
• למען השם – פרק חמישי: הנישאר מאוחדים גם אחרי המלחמה?

"תקווה היא לא חלום, הזייה, או רגש," ציטט אלבוים את הרב חיים לוצאטו. "תקווה היא קו. לשרטט קו. תקווה היא לא משהו סביל, אלא פעיל. צריך לשרטט את התקווה שלנו, כפי שהרצל שירטט את התקווה שלו למדינה שהוא הזה.

"אחת המשימות הלאומיות של עם ישראל היא לפלס לו איזו שהיא תקווה, קו, שבו יש עתיד של דו קיום בינינו לבין הפלסטינים. כי אם לא נגיע לזה, אנחנו נחייה את המציאות של 'הלנצח תאכל חרב'."

הרטמן ציין שהשינוי שהביאה הציונות היא שאנחנו לא רוצים יותר לחכות למשיח. "ציונות זה להגיד – הקו הראשון שלי הוא שאני בכלל מצייר קו."

כשיש בעיה שלא יודעים לפתור אותה, אמר הרטמן, אפשר להמשיך לחיות עם הקושי, או להפסיק לשאול את השאלה. מאז אוסלו, חלק גדול מהעם כאן, אפילו מהמרכז שמאל – הסיר את השאלה על החיים עם הפלסטינים מהשולחן.

"אני חושב שבשביעי באוקטובר נשברו שתי קונספציות. על האחת מדברים כולם – והיא שבירת הקונספציה כאילו נוכל לשלוט ברוע בעזרת חומות וכיפת ברזל. התבדינו. אנחנו לא עד כדי חזקים ולא עד כדי כך חכמים.

"הקונספציה האחרת שנשברה היא הסטטוס קוו שלפיו נוכל להמשיך לשלוט לעד בפלסטינים. בסופו של דבר, כשיושבים על חבית של חומר נפץ, הוא יתפוצץ."

הקו שביקש הרטמן לשרטט הוא של פתרון מדיני: שתי מדינות עם שני עמים שחיים בשלום ובבטחון: "יש הבדל בין להגיד שיש לי קו, לבין הכרה של איך להשיג אותו. אבל אנחנו צריכים להצהיר – לא חזרתי לכאן כדי לשלוט בעם אחר. לא חזרתי כדי להרוס את החיים שלך, אני רוצה שתחיה בכבוד, בבטחון ובחירות ביחד איתי."

אלבוים והרטמן מודעים לכך שיתכן שהמחשבה הזאת נשמעת מוזר לרבים. "אבל העם היהודי תמיד צעד על תקוותי," אמר הרטמן.