ביום שבו נקבע מותה של שני לוק, תיארה אלקיים לוי בפני הוועדה פשעי מלחמה מבוססי-מגדר שנעשו בנשים בישראל ואמרה: "שתיקת הקהילה הבינלאומית מדרבנת את הפיכת גופן של נשים וילדות לְנֶשֶק במלחמות

במקומות רבים בעולם נערכו בשבוע החולף הפגנות נגד יהודים, כמו גם אירועי אלימות קשים. בפרק השני בהסכת "למען השם" דנים הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים בשורשי הכעס והשנאה

השר עמיחי אליהו דיבר השבוע על אפשרות של הטלת פצצת אטום על עזה. בפרק נוסף בהסכת שלנו דנים הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים באידיאולוגיות משיחיות שחוטאות בחטא הניתוק מהמציאות

הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים דנו בשיקולים השונים בסוגיית שיחרור החטופים. הרטמן נזכר בימים שגיסו הטייס היה נעדר בלבנון, והוא הבין שלפעמים ההכרעה מתקבלת בשטח, ונותר רק לתמוך במשפחות ללא תנאי

בפרק החמישי בהסכת שלהם, שואלים הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים איך נוכל לפתח שיח בסוגיות הקורעות את העם - שמושתקות בעת המלחמה - מבלי ליצור פירוד מחודש בתוכנו?

אלוהים הוא לא "כספומט" ולא מבצע בהכרח את מה שמבקשים ממנו - ועדיין, יש מקום לשאול כיצד העם הנבחר הופקר להיטבח באכזריות שכזו. דב אלבוים והרב ד"ר דניאל הרטמן מחפשים תשובה

הרטמן ואלבוים, קבליסט ופילוסוף, מאמין ולא מאמין, שניהם על הספקטרום שבין דתי וחילוני, בשיחה על מה שקורה כאן ועכשיו מזווית יהודית-ישראלית. הפרק הראשון מוקדש לשאלות שחייבים לשאול כשנכנסים לעזה

מוראות המלחמה קשים ואכזריים, ומוטלת עלינו חובה מוסרית של ממש להביס את האויב. דווקא משום כך עלינו לענות לקולות המתלהמים: תנו לצה"ל לנצח, בלי הצעות קיצוניות

המאבק הערכי בהנהגה הפוליטית הנוכחית יימשך אחרי המלחמה, אולם עתה אין מנוס מלהתאסף יחדיו למען התמודדות עם האתגרים, למען מסירות הנפש במלחמה ולמען עוז הרוח שעוד ידרש לשם הבאת השלום

הדחף לנקום יונק מהזעם המוצדק כלפי אויבים הגרועים מחיות, אבל אל נשכח: פגיעה מכוונת בחפים מפשע היא פגיעה במבצעיה. הם עלולים לאבד את עולמם, להיעשות חלולים מבפנים. אי אפשר לפגוע מבלי להיפגע

רק אתמול נאבקנו זה בזה על חיינו הפוליטיים. אבל בעת הזו, כשהרוע משתולל, התחדשו מעיינות הטוב והכוח האנושי, השפה משתנה לשפת רעות וחמלה, ומבעד לחשיכה מאיר הסירוב לה, שהופך למאבק הרואי לתיקון

אם מלחמת ששת הימים הייתה קו פרשת מים מדיני-בטחוני, הרי שמלחמת יום כיפור הייתה קו פרשת מים פנימי: המרכז הישראלי נשבר, ומימין ומשמאל הקצינו האליטות ונכנסו למאבק מתמיד וקשה שנמשך עד היום

"בימינו איננו מסתכנים בפתיחת השערים בפני הפליט. היפוכו של דבר, אנו מסתכנים בנעילת השערים. זו מובילה אותנו לחטוא כלפי הפליט ולהפוך את עצמנו לקהים וערלי לבב"

הפאנל הראשון של הכנס, שנערך בעקבות המלחמה באוקראינה, עסק באתגרי מדיניות בשעת משבר. הפאנל השני בזהותם המורכבת של העולים מארצות ברית המועצות לשעבר

"מי שאינו חומל על זולתו, פוגע לא רק בזולת - הוא פוגע בעצמו, משהו אנושי עמוק נגדע מחייו. סגירת שערי המדינה הופכת אותנו לשותפים לרוע שבאי-ההיענות לסבל ואל לנו לעמוד מנגד"

בכל דור ודור קמו עלינו לכלותנו - חווינו על בשרנו שערים נעולים, חשבונות כלכליים, חישובים של אינטרסים לאומיים שלא ספרו אותנו. דווקא בשל כך עלינו להציג סטנדרנט אחר

"צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם" או שמא יש החוששים מהתדרדרות ערכית בקרב חיילנו, אבי שגיא מפציר בנו לחקור ודווקא עכשיו ודווקא האזרחים