להאזנה בספוטיפיי:
להאזנה באפל:
פרק זה בהסכת שלנו עלה לשידור יום לפני שבית הדין הבינלאומי בהאג מתכנס כדי לדון בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל, שבמסגרתה מואשמת מדינת ישראל בין היתר ברצח עם, והמצווה למחות את עמלק מובאת כחלק מראיות התביעה.
הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים הקדשו את הפרק לשאלה מה זה בעצם עמלק? האם יש עלינו חובה, כיהודים, למחות עד היום את זכר עמלק? ומי הוא בכלל עמלק? האם ראוי ונכון להשתמש בביטויים של מחיית עמלק גם היום?
"איזכור המצווה הזו עוזרת להם להוכיח לכאורה שהמפקדים מעוניינים לבצע השמדת עם בעזה," אמר אלבוים. "מפני שהפעילות עצמה בעזה לא נראית כמו השמדת עם."
הרטמן ביקש לחדד את המשמעות של "השמדת עם" על פי האמנה נגד השמדת עם שמדינת ישראל חתומה עליה. ההגדרה של השמדת עם, אמר, היא לא רק רצח של אנשים, אלא הרס היכולת שלהם להתקיים כישות אוטונומית.
"כשתשעים אחוז מהאנשים בעזה כבר לא נמצאים בבתים שלהם, וכששבים אחוז מהבתים נהרסו, זה לא מופרך להסיר את ההאשמה הזו מסדר היום."
אחת הסיבות שאנחנו נמנעים מלדון בכלל בהרס התשתיות האזרחיות בעזה, היא שאנחנו מבקשים להגן על הילדים שלנו הנלחמים שם, אמר הרטמן, אבל האמת היא ש"לא מגיעים לבית הדין בהאג על בסיס האשמות מופרכות לגמרי. יש פה משהו. ואם מחזיקים ברצון ללחום מלחמה צודקת, צריך לעמוד באומץ מול הטענות."
האם התרבות היהודית אמנם מאמינה שיש מקרים – ולו גם חריגים – שיש עם שעליו חלה המצווה להשמידו עד תום?
האם אנחנו מוכנים להמשיך להילחם בסביבה שבה מתקיים שפה של לוחמה ללא פשרות? שפה המאפשרת דיבור על "כתישה", "השמדה", "להרוג ולאבד"? הרטמן סבור שיש לבטל את הרעיונות והשפה המקראיים הללו מהלקסיקון שלנו: "אנחנו צריכים להילחם ברוע, אבל לא יכולים לרצות להשמיד עם שלם."
"אם אתם מכניסים את העולם של המקרא – על מצוות השמדת עמלק ומלחמת חורמה בשבעת העממים – לתוך החיים שלנו היום, 3000 שנה קדימה, אתם עלולים להכניס למזוודה הזו עוד הרבה דברים שאף אחד לא רוצה," אמר אלבוים, כשהוא מביא כדוגמא את מצוות "בן סורר ומורה":
"צריך לקחת בחשבון שזה יחזיר בבת אחת גם חוקים מקראיים שאף אחד, אפילו בימין הכי קיצוני, לא מאמין שכדאי להחזירם לעולם שלנו."
