תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

למען השם – פרק 27: מה באמת עומד מאחורי ההפגנות בקמפוסים?

המפגינים הפרו-פלסטיניים בקמפוסים בארצות הברית מציגים טענות מגוונות, שעם חלקן מן הראוי אפילו להתמודד. הרב ד"ר דניאל הרטמן מארח את ד"ר תומר פרסיקו, ויחד הם בוחנים איך כל זה משפיע עלינו כאן
הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן, ומנהל פרויקט iEngage. הוא בנה וייסד תוכניות לימוד מקיפות בתחומי החינוך, ההכשרה וההעשרה לחוקרים, מחנכים, רבנים ומנהיגים דתיים וחילוניים בישראל ובצפון אמריקה. הוא מסאי, בלוגר, ומרצה בעל שם, שעוסק, בין היתר,  בפוליטיקה הישראלית, ביהדות, ובקהילה היהודית. להרטמן תואר דוקטור לפילוסופיה יהודית מהאוניברסיטה העברית, תואר שני לפילוסופיה מדינית מאוניברסיטת ניו יורק, תואר שני בלימודי דתות מ-Philadelphia, Temple University והסמכה לרבנות ממכון שלום הרטמן. הוא מחברו של הספר

דב אלבוים

"כבר שלושת אלפים שנה שיש לנו, כיהודים, יחסים אמביוולנטיים עם העולם. האם עשו תמיד שונא ליעקב? האם תפקידנו להיות אור לגויים, או עם לבדד ישכון?" בשאלה הזו פתח הרב ד"ר דניאל הרטמן את פרק 27 של "למען השם" בשבוע שבו ההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים בארה"ב הולכות וגוברות.

"גם הציונות מבוססת על הקונפליקט הזה. מצד אחד, חייבים לברוח מהעולם, ומצד שני בחרנו להיות אחת ממשפחת האומות. בזמן מלחמה התחושה הזו חריפה יותר".

הרטמן אירח בפרק הזה את ד"ר תומר פרסיקו, והזמין אותו לשוחח על הממשק בין אנטי-ציונות לאנטישמיות.

למען השם – פרק 26: ליל סדר מלא קושיות
למען השם – פרק 25: התקווה
למען השם – פרק 24: חצי שנה ל-7.10: מה למדנו?

"אנטישמיות היא לא רק שנאת יהודים, גזענות כלפיהם ואפלייתם," חידד פרסיקו. "זו גם ראיית יהודים כזרע הרוע בעולם – או שהם רוצחים את ישו, או שהם משתמשים בדם ילדים נוצרים בשביל המצות, או שהם הקפיטליזם המרושע מכל. ועכשיו הטענה הזו מולבשת באמירה שהיהודים הם הקולוניאליסטים הכי גדולים. היהודים הם הלבנים! בפיתול אירני של ההיסטוריה, עכשיו היהודים הם לא תת-גזע, מתחת לאדם הלבן, אלא היהודים הם התגלמות הרוע של האדם הלבן."

הרטמן תהה, האם כל המפגינים הם מקשה אחת? "נוח לנו לראות בכולם אנטישמיים אבל סביבם מתקבצים גם מעין אידיוטים שימושיים. פתאים. אנשים שרוצים להתייצב תמיד לצד הקורבן, ומרגישים שהפלסטינים הם הקורבן התורן היום."

בניגוד להרטמן, שחש שהסטודנט האמריקאי באופן מסורתי רוצה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, פרסיקו הציע גם הסבר פשוט יותר: "אלה אנשים צעירים, כמעט ילדים. עכשיו אביב. זה רגע הוודסטוק שלהם. הם רוצים לשבת יחד על הדשא ולשיר."

הרטמן ופרסיקו הסכימו ביניהם שלפעמים נוח לנו לראות אנטישמיות בקרב מבקרנו בעולם, פשוט מפני שהאנטישמיות מסייעת בידינו להרגיש שלמרות כל הקשיים, המעשה הנכון הוא לחיות בישראל.

"יש כאלה שתמיד היו אויבים שלנו. אבל יש הרבה אנשים שמצטרפים עכשיו לביקורת על ישראל," אמר הרטמן, "והטענה שכולם אנטישמיים, לא תמיד עוזרת לנו. גם לנוכח האנטישמיות, כדאי לנו לנהל את הוויכוח על מי אנחנו רוצים להיות."

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics