שנים היתה הציונות הדתית כפופה להגמוניה התורנית החרדית, עד שתפסה את מקומה בזירת החינוך והרבנות. מפלגת "הציונות הדתית" מקדמת חוק שיחזיר את חובשי הכיפות הסרוגות לספסלים האחוריים

ח"כ שמחה רוטמן טוען שחוק רבני הערים יקדם "רבנות ראשית ממלכתית". אבל כשייצוג התושבים בבחירת רב העיר שלהם פוחת, זו לא ממלכתיות, אלא ריכוזיות - וזה ישחק עוד יותר את אמון הציבור ברבנות

מנהל המרכז ליהדות ומדינה בראיון לערוץ 7: "הצעת החוק להחלשת כוח הרשויות המקומיות במינוי רבנים מקומיים תהפוך את רבני הערים לבובות על חוטים מטעם מפלגות פוליטיות"

המהפכה המשפטית כוללת את הרחבת סמכות בתי הדין הרבניים הממלכתיים. המתנגדים לכך מזהים עוד פגיעה בדמוקרטיה, אבל יש גם תועלת בחיזוק בתי הדין הממלכתיים על חשבון בתי דין תורה פרטיים

מה צריך להיות התפקיד של מוסד הרבנות הראשית? האם ייתכן שהוא יציע חזון של ממש למדינה כולה, שאפשר יהיה להתאחד סביבו במקום להתפלג? ובכלל, האם נחוץ כאן ממסד דתי יהודי ממלכתי ריכוזי?

האם לכשרות צריך להיות סטנדרט יחיד? אישה חילונית שרוצה להתחתן חייבת לעבור במקווה? ואיך דואגים לשירותי דת שאין בהם כפייה דתית? מוסדות הדת של המדינה - פרק ראשון מתוך שלושה

לחוק הגיור והרפורמה שהוא מציע יש פוטנציאל להרחיב את שערי הכניסה לעם היהודי, אבל הרבנות הראשית רוצה להשאיר את הכוח שנמצא בידיה עוד מימי קום המדינה

על פי הפרסומים, אשתו של שולי רנד מסרבת לתת לו גט ולפיכך קיבל מבית הדין הרבני היתר מיוחד, התלוי בחתימת מאה רבנים, לשאת אישה שנייה. למרות שלנשים אין מוצא כזה, ייתכן שזה הרע במיעוטו

החיים במרחב הציוני-דתי בישראל מאופיינים בפרדוקס שבו ככל שהרבנות מתמקדת בהלכה והחמרותיה - כך היא פוגעת בפן הרוחני של הדת. המסורתיות האתיופית יכולה להציע דרך אחרת

חוסר הרלוונטיות של הממסד הרבני הרשמי מאפשר את חזרת הקולות המסורתיים לקדמת הבמה. מה שמבדיל ביניהם אינו יחס מקל או מחמיר, אלא האתוס: האם על הרבנות לשרת מגזר או את כלל-ישראל?

בעיני הרב שרון שלום, מנהיג קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת, החלטת מועצת הרבנות הראשית מעוררת אופטימיות רק בשל העובדה שצעירי הקהילה האתיופית לא חיכו לה, וכבר מזמן השתחררו מעולו של הממסד הרבני שדחה אותם

פרשת סרבן הגט שאימו לא נקברה עד שהסכים לגרש את אשתו (ואז חזר בו) ציירה את הרבנות כמי שפועלת למען העגונות. השאלה שלא נשאלה היא מה חלקה של הרבנות ביצירת הבעיה, ולא רק בישראל

הוא מעודד חתימה על הסכמי קדם נישואים, תומך בהחלת נישואים אזרחיים בישראל, וחושב שיש גם מקום לאופטימיות בנוגע לבתי הדין הרבניים. ישבנו לשיחה עם החוקר אבישלום וסטרייך ממכון הרטמן, לרגל קבלת תואר פרופסור

חתונה יהודית היא לא פשע, חוקרי המכון מגיבים לחקירתו של דובי חיון בגין עריכת חופות

ארבע נשים יצאו לאחרונה לחופשי לאחר תקופה ממושכת בה היו כבולות בנישואים לא רצויים, יאיר אטינגר במאמר אמיץ בוחן את הכלים ההלכתיים העומדים בפני הדיינים להתרת העגונות.

החודש שוחררו שלוש נשים דתיות מנישואיהן בדרכים שונות, במאית ומפיקת הסרטים נורית יעקבס- נון מתארחת בבלוג על דעת הקהל וכותבת על מסע השחרור של אותן נשים מנקודת המבט שמאחורי המצלמה שליוותה אותן.

פרשת סרבן הגט ירון אטיאס באה לפני ימים אחדים על סיומה. גם בפרשה אחרת, כואבת לא פחות – עיגונה הממושך של צביה גורודצקי, חלה תפנית חיובית. אבישלום וסטרייך בטור דעה הקורא לציבור בכל זאת להמשיך להנשא ברבנות אך עם כמה המלצות מעשיות

אל לנו לתת להלכה להפוך למחסום המונע השתתפות בחיים היהודיים ואת הערכת הייחוד שבהם. ואל לנו לאפשר לממסד דתי מאובן וצר תפיסה למנוע מישראל את עצמתה המוסרית והרוחנית של היהדות

ההנהגה הדתית בישראל, כותב הרב ד"ר דניאל הרטמן, הזניחה את תפקידיה הנבואיים והיא מעדיפה להטריח בדקדוקים כוהניים במקום לעורר דיונים ערכיים. בדרך, היא איבדה את החזון לשיח יהודי משותף ופורה