יחסי אזרחי ישראל והרבנות הראשית הגיעו היום לפנות בוקר לשפל חסר תקדים. בית הדין הרבני של חיפה הגיש תלונה כנגד הרב דובי חיון ומשטרת ישראל לקחה אותו לחקירה מביתו. הפשע שבעוונו נחקר הרב חיון הוא פשוט: עריכת חופה כדת משה וישראל ללא רישומה ברבנות. בכך הופעל לראשונה החוק הקובע עד שנתיים מאסר על העורכים חופות כדת משה וישראל מחוץ לרבנות ועל הזוגות הנישאים כך.

מאז 1953 חוק בתי הדין הרבנים שלל הכרה מזוגות יהודיים שהתחתנו מחוץ לרבנות הראשית, וכבר בכך פגע באופן חמור בחופש הדת בישראל. אולם, עם תיקון החוק ב-2013 נקבע שדינו של עורך חופה הוא מאסר של שנתיים. לצערנו הרב הרבנות הראשית לישראל בחרה לנצל לרעה את הכוח הבלתי סביר שמקנה לה החוק והפכה היום לגוף שרודף אחרי אזרחיה היהודים של המדינה.

עד היום החוק הזה לא נאכף, וברור לכולנו מדוע. מדובר בחוק אנטי-דמוקרטי הפוגע באופן קשה בזכות לחופש דת של אזרחי ישראל. גם ללא העונש הקבוע בחוק המצב בישראל שולל את החופש להתחתן כרצונו של האזרח, ואף שולל את האפשרות להתחתן מאזרחים שהינם פסולי חיתון מבחינת הרבנות הראשית (לא-יהודים על פי ההלכה, ממזרים, זוגות מעורבים ועוד). הוספת עונש מאסר הופכת את ישראל למדינה היחידה בעולם שמאיימת להשליך לכלא יהודים שהתחתנו על פי ההלכה.

חיון עצמו הוא רב קונסרבטיבי העומד בראש הקהילה המסורתית 'מוריה' בחיפה. אולם הוא רחוק מלהיות היחיד שעורך חופות מחוץ לרבנות הראשית. בישראל פועלים מאות עורכי חופות מחוץ לרבנות, שמשיאים אלפי זוגות כל שנה. רבנים רפורמים וקונסרבטיבים, רבנים חילונים מארגון 'טקסים', ועורכי ועורכות חופות של ארגון 'הויה', סלבס שמוזמנים לערוך חופה וגם, לעיתים, חברים ובני משפחה של הזוג – כל אלה הופכים תחת החוק הישראלי לעבריינים. חלקם מבלי כלל להכיר את החוק ומבלי להעלות על דעתם שמה שהם עושים נחשב לפשע במדינת ישראל, וחלקם מתוך היכרות החוק ושלילתו, כמעשה של אי-ציות אזרחי בלתי-אלים.

כל עורכי ועורכות החופות מחוץ לרבנות שותפים ל"פשע" של הרב חיון, כמו גם רבבות יהודים אזרחי ישראל שנישאו על פי בחירתם מחוץ לרבנות הראשית. אם מעמידים את הרב חיון למשפט מדינת ישראל תצטרך לשפוט עוד אלפים רבים. אולם גם משפט לרב אחד שהשיא זוג מחוץ לרבנות הוא הרבה יותר מדי.

אין כל תועלת בכפיה של מעשה דתי או איסור על קיום מעשה דתי כזה או אחר. כפיה מזיקה דווקא למי שהמסורת הדתית חשובה לו מפני שבעולם שבו אנו חיים, חופש הוא ערך מוסרי מרכזי. הזיקה בין המסורת הדתית למערכת המשפטית בישראל בעיקר סביב חוקי הנישואין והגירושין, זיקה שהביאה לעיכובו לחקירה  של הרב דובי חיון, היא חלול שם שמים. מוטב לה למדינה יהודית לאפשר לכל יהודי לקיים את מנהגיו ומסורותיו באופן חופשי כפי שהיה נהוג בכל הדורות.

מדינה דמוקרטית אינה מזמנת רבנים לחקירה משום שערכו חופה. הזכות להתחתן מוכרת כזכות יסוד בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם (1948). מכון הרטמן על מאות הרבנים ואלפי היהודים מכל הזרמים הלומדים בו תובע ממדינת ישראל להכיר בזכות היסוד הזו לאלתר. להכיר בזכותו של כל אדם וכל אזרח בישראל להתחתן מתוך חופש דת מלא. לפתור את בעיית פסולי החיתון באמצעות חוק אזרחי המגן על זכויות האדם היסודיות ולהימנע מכל כפיה דתית – כפיה שתעמיק את השסעים בחברה הישראלית ותגביר את הניכור כלפי מורשת ישראל בארץ ובעולם. אדרבה, על מדינת ישראל לתמוך במגוון הזהויות היהודיות בישראל ובעולם היהודי וכך להעצים את ההזדהות של יהודי ישראל עם המורשת היהודית.

תחת החופה אנחנו דואגים לציין את זכר חורבן ירושלים ובית המקדש, חורבן שנגרם, כידוע, משנאת חינם. ימים בודדים לפני ט' באב החליטה מדינת ישראל לחקור רב שפשעו הוא עריכת חופה יהודית בארץ ישראל. אין דוגמא מובהקת יותר למשבר העמוק ביחסי דת ומדינה בישראל כיום. נמשיך לפעול למען תיקונו.

מערכת על דעת הקהל, מכון שלום הרטמן: תומר פרסיקו, אריאל פיקאר, רות קלדרון, שרגא בר און, יפה בניה, חנה פנחסי, רני ייגר ויאיר אטינגר.

קרדיט לתמונה: Vicki Wolkins