תני פרנק
איך הופכים להיות יהודי? מי מחזיק במפתחות הכניסה לעם היהודי מבחינה דתית? זו אחת השאלות שמעסיקות את הממשלה הנוכחית. לסוגיית הגיור בישראל יש משמעויות רבות מעבר לזהות האישית: המרת דת ליהדות קובעת את המעמד האישי לצורך רישום נישואין, את מעמד ילדיו של המתגייר ויש לה השפעה גם על מקום קבורתו.
אז מה בעצם מציעה רפורמת הגיור? בישראל אין כיום חוק גיור. יש פקודה מימי הבריטים שנותנת סמכות לכל עדה דתית לנהל את ענייניה הדתיים באופן פנימי. אלא שמאז מדינת ישראל כבר קמה, ואנחנו משום מה עדיין מתנהלים לפי פקודות בריטיות.
רפורמת הגיור שבפתח נשענת על ההסכמה בין מפלגות הקואליציה לבזר את סמכויות הגיור. במקום שיהיה גורם דתי אחד שיקבע לכולם מיהו יהודי על פי ההלכה – יימסרו מפתחות שערי הכניסה ליהדות לרבנים נוספים – רבני הערים. הם מכירים את הקהילות המקומיות ויכולים להיות מעורבים בתהליך הארוך באופן מלא יותר מאשר רבנים שפוגשים את המתגיירים בבית הדין וזהו.
בעצם יש כאן עיקרון שממשיך את פעולות הממשלה בנושאים אחרים, כמו למשל בכשרות. גם הרפורמה בכשרות עקרה את הכוח המונופוליסטי של הרבנות הראשית ואיפשרה לרבנים מקומיים לקבוע תקן נפרד לכשרות.
אבל ממול ניצבת התנגדות חריפה: הרבנות הראשית והפוליטיקאים החרדים שדואגים לה, מתנגדים לכל חוק שלא יוסכם ויאושר על ידי הרבנים הראשיים. מדובר באותם רבנים שתחת הנהגתם יותר מתגיירים נדחו מאשר התקבלו, שלמרות שהם תורמים למדינה הזו לא פחות מכל אחד מאיתנו, נדרשו לעבור מבחני יהדות שרובנו לא היינו עוברים, ולכן אין להתפלא שרק מעט מהם הצליחו לממש את שאיפתם להצטרף לעם היהודי.
לחוק הגיור והרפורמה שהוא מציע יש פוטנציאל להרחיב את שערי הכניסה לעם היהודי, אך ככל שיגברו הלחצים מגורמים שמרניים יש חשש אמיתי שהשערים מעולם לא ייפתחו. אנחנו נהיה שם בשביל למנוע זאת.
