לפני כשבועיים געשה הרשת סביב פרשה נוספת של אישה מסורבת גט. על אף שבני הזוג מתגוררים בחוץ לארץ, פורסם שהרב הראשי לישראל – הרב לאו, החליט למנוע את קבורתה של אם הסרבן עד שהאחרון יסכים לתת גט. בסופו של דבר, האם נקברה והאישה נותרה בעיגונה, אך האפקט התקשורתי נשא פרי ועמו התחושה שהרבנות פועלת למען העגונות, הן מהארץ והן מחו"ל, כיאה לחזונו המקורי של המוסד – סמכות דתית מרכזית עבור העולם היהודי כולו. לרגע איש לא שאל: מה מידת האחריות של הרבנות הראשית בכינון נורמה אורתודוקסית בינלאומית מחמירה, המשפיעה לרעה על מספר המסורבות גט בחו"ל.
מכוח מעמדה של מדינת ישראל ברחבי העולם היהודי, הפכה הרבנות לסמכות האורתודוקסית העליונה. רבנים אורתודוקסים ברחבי העולם רועדים מעצם המחשבה ששמם יתנוסס ברשימה השחורה שלה ומאמצים דפוס הלכתי מחמיר כדי להגן על עצמם. דוגמא לכך היא פרשה שהסעירה את צרפת ב-2014. שמונה שנים חיכתה אישה צעירה לגט, עד שהבעל הסכים למסור אותו תמורת 90 אלף אירו. מתוך ייאוש, האישה, אם יחידנית וחסרת אמצעים, נכנעה ושילמה את שדרש.
בדרך לא דרך, פרשה זו גלשה אל מחוץ לכתליו ההרמטיים של בית הדין הפריזאי, וראשי הקהילה היהודית נאלצו להתראיין ולחשוף את המדיניות שלהם בנוגע לסרבנות גט. רבה הראשי של צרפת מיכאל גוגנהיים ונשיא הקהילה יואל מרגי סירבו שוב ושוב לשקול שינויים במדיניותם ההלכתית, בטענה שבית דינם זוכה להכרה בינלאומית, ובפרט להכרת הרבנות הראשית, בעוד ששינוי מדיניות עלול לסכן מעמד זה.
הבעיה איננה נוגעת רק לסרבנות גט אלא לשלל היבטים של החיים היהודיים בחוץ לארץ. למשל, לפני כשנה כרתה הרבנות הראשית הסכם עם המועצה של רבני אירופה (CER) לפיו הם יכירו רק בגיורי הרבנות הראשית, ובתמורה הרבנות תכיר רק בגיורם. צעד זה חיזק למעשה את אחיזתה של הרבנות והטלת מרותה על רבני העולם, וכך נוצר מונופול אירופאי בענייני גיור על חשבונם של בתי הדין שאינם חלק מה-,CER חלקם אף ותיקים יותר ממדינת ישראל עצמה. באותה שנה אושרה הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים המעניקה סמכויות לרבנות גם כלפי סרבני גט שאינם ישראלים. על אף הכוונות הטובות של המחוקק, צעד זה מחליש עוד יותר את בתי הדין המקומיים.
הגיעה העת להפנים שההחלטות המתקבלות כאן בענייני דת ומדינה אינן משליכות רק על אזרחי ישראל, אלא גם על יהודי העולם. הן יוצרות מתחים מסוגים שונים עם הזרמים הלא-אורתודוקסיים ואף כופות על האורתודוקסים נורמות הלכתיות נוקשות, שלפעמים אינן מתאימות להסדרים המקומיים בענייני דת ומדינה.
כאשר הרבנות הראשית מסרבת לאמץ צעדים טרום-נישואיים המונעים סירוב גט, דוגמת הסכמים קדם-נישואין או תנאים בקידושין, היא פועלת במרחב שכלי הענישה המדינתיים נתונים לה ויוכלו לסייע לה במקרים של סירוב גט. לעומתה, רבני אירופה עומדים נבוכים ונטולי אמצעים מול תופעת הסרבנות.
נוכח המצב העגום, מסורבות גט רבות מאירופה ומחוצה-לה נושאות את עיניהן לרבנות הראשית. בזכות דיינים אמיצים ואחראיים, הן זוכות לפעמים בחופש שלהן, אך לפעמים לא. ובהחלט חשוב לזכור שלרבנות הראשית, כמוסד יהודי וישראלי, חלק משמעותי בעיצוב הנורמה ההלכתית שהובילה למצב המקומם זה.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
