במאמר דעה בעיתון "בשבע" טען יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן שחוק מינוי רבני ערים שהונח על שולחן הוועדה נועד לתקן ליקויים במצב הקיים, להפוך את הרבנות ל"מחוברת יותר אל העם" וגם להעניק נופך ממלכתי לעמדותיה העקרוניות. עוד טען כי לפי הצעת החוק הזו, ייצוג התושבים בגוף הבוחר את רבני העיר יגדל.

במאמר התגובה להלן, שפורסם אף הוא בבשבע, מגיב אריאל מואב לטענותיו של רוטמן, ומסביר מדוע הן רחוקות מתיאור אמיתי של המצב.

—

מי שהגיע בשבועיים האחרונים לוועדת החוקה היה עלול לחשוב שהכנסת כלל לא יצאה לפגרה. הנושא שזכה לשעות הדיון הרבות ביותר בוועדה, שבהן נכחתי כחלק מתפקידי, הוא הצעת חוק הרבנים המקומיים שעליה חתומים ח"כ שמחה רוטמן ממפלגת ציונות דתית וחבר הכנסת ארז מלול מש"ס.

את הדיונים בהצעת החוק הזו מלווה באופן הדוק מנכ"ל המשרד לשירותי דת ופוקדים אותם באופן קבוע בכירי היועצים של השר סמוטריץ' וח"כ דרעי. ההצעה זכתה בשבועות האחרונים לביקורות רבות מכל קצוות הקשת הפוליטית היהודית – ובתוכם רבנים מבתי מדרש מגוונים בציונות הדתית, רבני עיר ורבני יישובים המזוהים עם ש"ס ויהדות התורה ואנשי ציבור וחברי כנסת דתיים, מסורתיים, חרדים וחילונים. בניסיון להדוף את הביקורת, החתומים עליה ביקשו להגן עליה כל אחד בדרכו לתת הסברים ולהצביע על שינויים שכבר נעשו בנוסח ההצעה. בדבריהם ניתן להצביע על שלוש טענות מרכזיות. ובשלושתן, לצערי, מדובר בטעות, או למצער, בהטעיה.

א. איך נולדה הצעת החוק?

הטענה הראשונה היא בנוגע לצורך בהצעת החוק. גם רוטמן וגם מלול הצביעו על המחסור בעשרות רבני עיר, שנובעים מליקויים הקיימים בשיטה הנוכחית. שניהם מתייחסים לתקנות בחירות רבני עיר שנהגו עד לפני כשנה, שבהן נדרשה הסכמה מצד הרשות המקומית ומצד המשרד כדי להתניע הליך בחירות. שניהם גם מתעלמים במופגן מכך שהתקנות הללו תוקנו בשנת 2022 על ידי השר לשעבר, ח"כ מתן כהנא, ושהפקק למעשה כבר השתחרר: מאז תיקון התקנות מונו שישה רבני עיר חרד"לים וחרדים – רובם על ידי הממשלה הנוכחית.

בהקשר הזה ראוי להזכיר שוב שכפי שהראו דוחות מבקר המדינה – מי שתקע את הליכי בחירת רבני הערים במשך השנים היה דווקא המשרד לשירותי דת (ובעיקר שהיה בידי ש"ס), כאשר המועמד המועדף עליו לא היה צפוי להיבחר. האפשרות של המשרד לשירותי דת לעכב בחירות בעיר עדיין קיימת, גם לפי נוסח הצעת החוק הנוכחי. כך שברור שזו לא תכלית החוק.

ב."אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור"

החתומים על הצעת החוק טוענים שלפי הנוסח הנוכחי בגוף הבוחר את רבני העיר יש ייצוג של 75% לתושבי העיר, מכיוון שלצד חברי מועצת העיר שמהווים מחצית מהגוף הבוחר ישנם 25% נציגי ציבור תושבי העיר שממנה השר לשירותי דת.

נפרק את זה: בתקנות הנוכחיות הגוף הבוחר מורכב ממועצת העיר (50%), נציגים מהעיר שממונים על ידי מועצת העיר (25%) ונציגים מהעיר שממונים על ידי השר לשירותי דת (25%). בנוסח הנוכחי של רוטמן ומלול, את הנציגים שממנה מועצת העיר מחליפים חברי מועצת הרבנות הראשית – שכמובן שאינם מייצגים באופן ישיר את תושבי העיר. כלומר, אם נלך לפי שיטתם, ירדנו מייצוג של 100% ל-75%.

אלא שגם עצם הטענה שמדובר ב-75% איננה מדויקת, וניתן להמחיש זאת כך: חברי מועצת העיר מייצגים את כלל הקהילות בעיר בהתאם לתוצאות הבחירות המקומיות. את ה-25% הנותרים השר יכול לתת לתושבים שהם כולם מזוהים עם מפלגה אחת (מפלגתו של השר למשל). במילים אחרות, זה שמדובר בנציגים שהם תושבי העיר זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק, ובפועל יש כאן פגיעה קשה בייצוג של תושבי העיר בבחירת רב העיר שלהם.

ג. רבנות ראשית ממלכתית?

לפי דבריו של ח"כ רוטמן, הצעת החוק מבטאת את "האני מאמין" של מפלגתו בנוגע לצורך ברבנות ראשית ממלכתית, ושזו הסיבה שיש לוודא שהרב המקומי יפעל על פי המדיניות של מועצת הרבנות. אלא ש"ממלכתית" אינה בהכרח "ריכוזית". הצעת החוק מחזקת הן את הכפיפות של הרבנים המקומיים לרבנות הראשית ולמי שעומדים בראשה, והן את הפיקוח על הרבנים המקומיים.

די לקרוא פרוטוקולים של ישיבות מועצת הרבנות מהשנים האחרונות, שעסקו בשאלה כיצד ניתן להטיל סנקציות של רבני עיר בכירים מהציונות הדתית רק בגלל שפסקו באופן שונה מהקו ההלכתי השולט ברבנות, בכדי להבין מי עלולים להיפגע מהמהלך הריכוזי הזה. הצעת החוק הזו נולדה מתוך דיל פוליטי בין שתי מפלגות, והיא מהווה חיזוק נוסף לריכוזיות הגוברת במוסדות הרבנות בשנים האחרונות.

היא לא תיצור רבנות ראשית ממלכתית, אלא להיפך: כפי שניתן ללמוד מנתוני סקרים במהלך השנים – ככל שהריכוזיות ואחיזתן של מפלגות בודדות במוסדות הרבנות גדלות, האמון של הציבור היהודי ברבנות הולך ויורד. אם רוצים לבנות רבנות ראשית לעם ישראל, עליה להנות מאמונו של עם ישראל באמצעות חיזוק הייצוג והמגוון של מי שבוחרים את רבניהם, בין אם מדובר בשכונה, יישוב, עיר או מדינה. אמון, כידוע, הוא תנאי בסיסי ליצירת מוסדות ממלכתיים – זו כנראה הסיבה שלפי ההלכה נמלכין בציבור.

• המאמר פורסם לראשונה בעיתון בשבע