בעידן שבו הפרט הפך להיות מרכז, מי שמציע פופוליזם זול שיקשר בין אנשים הוא שיזכה לכוח הפוליטי הרב. גם אם השמאל יבטיח מדינת רווחה, זה עוד לא משתווה לסיפור מאחד טוב

הציונות הדתית הקלאסית, זו שבעיניה בן גביר היה לא לגיטימי, נעלמה. עם זאת, פרופ' אבי שגיא סבור שמנהיגי הציונות הדתית יגלו בהמשך שדברים שרואים משם, לא רואים מכאן. מתוך ראיון ב"דה-מרקר"

נראה שתוצאות הבחירות האחרונות סימנו יותר מכל את כישלון יכולת השיכנוע של העמדה לפיה ביטחון לא צריך לבוא על חשבון הצדק; טוהר הנשק שומר על חיילי צה"ל והכנסת זקוקה לבית משפט עצמאי

לכל אזרחי ישראל יש זכות בחירה, אבל קולי כפלסטינית אזרחית ישראל לא שווה לקול היהודי. מעורבות נציגיי בכנסת איננה אלא ייצוגית: מותר להם להביע עמדות, אבל לא להיות שותפים בקביעת מדיניות

אין באמת סיבה לדאגה באשר ליהדותה של מדינת ישראל, אבל יש מי שמבקש לעורר את הדאגה הזו כדי לפגוע בדמוקרטיה שלה

שנאה לשמאל, דה-לגיטימציה של הדמוקרטיה, שאיפה למדינת הלכה ורצון לנקמה בגויים עמדו תמיד בלב הכהניזם. כשבן גביר מעיד על עצמו כי ההבדל בינו לבין כהנא הוא רק בסגנון - זה לא "כהניזם-לייט"

גם כשמספר חברות הכנסת היה בשיא, הן לא היוו אפילו שליש מכלל בית המחוקקים הישראלי. מדוע כל-כך חשוב שיהיו שם נשים? אביטל דוידוביץ'-אשד מסבירה

התסכול הרב מההתנהלות של רבים בחברה החרדית בתקופת הקורונה, הציף שנאה רבה כלפיהם. אלא שחובת הרוב לנהל שיח עם תרבות המיעוט החרדית – לא לפעול לדלדולה או לביותה

מקום המדינה ועד היום לקחה הציונות הדתית חלק פעיל בקביעת הדרך והמדיניות במדינת ישראל, אמוץ עשהאל בטור מיוחד עבור הבלוג גורס שדווקא עבור התנועה הפוליטית זהו הסוף

הפיצול מהבית היהודי והקמת מפלגת "הימין החדש" גרמו לטלטלה פוליטית בגוש הימין, ד"ר תומר פרסיקו בניתוח מעניין לסיבות שהובילו למהלך של נפתלי בנט ואיילת שקד

למרות שהבחירות המקומיות מוציאות אותנו מהבית פחות מאשר הארציות, מסתבר שברוב הסוגיות החשובות לנו, וגם לעולם, לבחירות המקומיות יש השפעה מכרעת על חיינו. בערים צומחים הפתרונות היצירתיים והטובים ביותר לבעיות שלנו כחברה. חשוב לצאת להצביע בשבוע הבא וחשוב לבחור נכון (ולכן, כבונוס: חמישה טיפים לבחירת המועמד הנכון בעירך)