הגיליון שבידכם מבקש להתבונן בהתנגשות שבין היהדות ובין הדמוקרטיה וזכויות הפרט כיום בישראל, לבחון אותה ולהציע לה חלופה. מדוע, באמת, כמעט כל מקרה של אפליה, אי־שוויון או פגיעה באחר – מזוהה עם המסורת היהודית או קשור אליה? וכיצד ניתן לנסח יהדות אחרת, יהדות שאינה מתנגשת עם זכויות הפרט, אלא דווקא מעודדת שוויון וחופש, יהדות של חירות?

על מנת לכונן מרחב ערכי וזהותי משותף על בסיס ערכים יהודיים דמוקרטיים אנו זקוקים לשיח חברתי והגותי חדש. מסמך עקרונות לקראת כינונה של ברית ייעוד ישראלית

אחד מיסודותיו של הליברליזם הוא ההנחה כי לכל אדם יש זכויות יסוד טבעיות, מולדות, שאינן ניתנות לביטול. מסע אחר מקורותיהן של זכויות היסוד מלמד כי שורשיהן נעוצים בתפיסה היהודית־מקראית על בריאת האדם בצלם אלוהים. כיצד אפוא ניתן לצייר את היהדות כאנטי־ליברלית?

יציאת מצרים וברית סיני הן שני עמודי התווך שעליהם נשענת היהדות. בעוד חלק גדול מהמסורת המדרשית מדגיש את ברית סיני - דהיינו את שמירת המצוות - יהדות של חירות מפרשת את המקורות דרך יציאת מצרים, ורואה במסעם של האדם ושל החברה לחירות את בבת עינה של מסורת ישראל. שלושה–עשר עיקרים ליהדות של חירות

לפני שבע שנים רופאת פוריות סירבה לטפל בי מטעמים דתיים. האירוע המשפיל וההתכתבות לאחריו מתמצתים שתי מגמות שהופכות נפוצות במרחב הישראלי: שימוש בשפה ליברלית כדי לקעקע את הליברליזם מבפנים ועיצוב יהדות גזענית ופוגענית. חזרתי לעבר כדי לדבר על ההווה

המרחב הציבורי הליברלי מבקש להיות "ניטרלי" אך בכך למעשה דוחק הצדה את האזרחים המאמינים למרחבם הפרטי. עיון במשנתם של ישעיהו ליבוביץ' ומאיר בוזגלו יעלה שני פתרונות למצב זה, אך גם בהם אין כדי לפתור את מצוקתם של דתיים, הרוצים לשמור על ערכיהם אך גם לקחת חלק בחיי הכלל

זה כמה עשורים שתרבות המערב מקדשת את ערך החירות האנושית ומזניחה את ערך כבוד האדם. בשלושה מרחבים - הכלכלי, המיני והתרבותי - מבכר המערב הגנה על חירויות בשם הליברליזם על פני טיפוח כבוד האדם בשם ההומניזם. בכך הוא חושף את נקודות התורפה העמוקות שלו

ואדים בלומין ומארינה מקסימילאן עלו לארץ כילדים, ובבגרותם הפכו לקולות פורצי דרך בחברה הישראלית, מארינה בתחום המוזיקה, וּואדים בתחום החינוך. בשיחה איתם הם מספרים על זהות יהודית רחבה וחופשית שלא נכנסת תחת שום הגדרה, על ציונות גאה ואדוקה, על דאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל ועל הצורך לקחת אחריות

שחקן מפתח מרכזי במשבר העומק שעובר על החברה הישראלית הוא הציבור החרדי. הרתיעה של החברה החרדית מרשויות החוק, ניכורה ממערכת המשפט, הכרסום הזוחל באורח החיים הליברלי בישראל והתחזיות הדמוגרפיות העתידיות - כל אלו הולידו שיתוף פעולה חדש ומפתיע להקמת "המכון החרדי לדמוקרטיה"

מכיוון שהספֵרה הציבורית מחויבת לנורמות של צדק ושוויון, כוחות שמרניים חותרים להגדיר עוד ועוד מרחבים כ"פרטיים", כדי לאפשר בהם אפליה והפרדה מגדרית

בחירתה האצילית של משפחת די לתרום את איברי האם ממניעים דתיים עשויה להוות חלק מתפנית מבורכת, שבה היהדות הופכת מחֶסֶם להצלת חיים לזָרָז לכך

הדיון על ההתנגשות בין היהדות ובין זכויות האדם מותיר עשרים אחוז מאזרחי המדינה מחוץ לשיח, ומתעלם מהפגיעה היום-יומית בהם

כאשר המסורת היהודית מתנגשת בזכויות הפרט ופוגעת בהן, כדאי להטות אוזן לקולה של יהדות ברית המועצות לשעבר. טמונה בה הצעה אחרת: יהדות מינורית, אישית, שצומחת מן הפרטי והולכת אליו

בניגוד לעבר, בעשורים האחרונים נוקטים פוסקי הלכה עמדה מחמירה האוסרת על הפלות. כך במקום דיאלוג בין המסורת לליברליזם נוצרת התנגשות

שאלת הזדהותם של אזרחי ישראל הערבים עם מדינת ישראל נבחנת בדרך כלל באמצעות דיונים על צדק וחלוקת משאבים. אולם העברת השאלה לזירה היום־יומית - לוח השנה, הפולקלור, הסמלים והטקסים - עשויה להציע לנו אופק חדש. אם נשתחרר מתפיסות מהותניות לגבי מהי יהדות וכיצד משתייכים אליה, נוכל לדמיין מרחב אזרחי משותף

במשך שנים ארוכות ניתחנו תחומים חשובים של חיינו - טריטוריה, עם ותרבות - באמצעות מטפורת הגבול: מה בתוך שטחי הריבונות שלנו ומה בחוץ, מי בתוך הגדרת הזהות היהודית ומי בחוץ, מה בתוך התרבות הישראלית ומה בחוץ. אולם המציאות דורשת את החלפתה של מטפורת הגבול הדיכוטומית במטפורה גמישה יותר, המבחינה בין ליבה לשוליים

הנפיצות הפוליטית והמתח הבין־דתי סביב הר הבית מסתירים מן העין דרמה פנים־יהודית דתית ותיאולוגית: ההתעוררות המחודשת אל המקדש מערערת את המסורת היהודית הנוהגת ומטלטלת את העולם הדתי בן זמננו בשורה ארוכה של שאלות דתיות ומוסריות. דרוש לנו חזון מקדשי חדש

המסורת היהודית כוללת שורה ארוכה של מצוות הקשורות לגידול מזון, לייצורו ולצריכתו. אולם בעידן המודרני רבות מן המצוות הללו איבדו את משמעותן והפכו לאות מתה. בכוחה של פעולה מדרשית יצירתית לתרגם אותן לדורנו ולמצוא בהן משמעויות חדשות

שתי אסופות מאמרים שראו אור לאחרונה מציגות רעיונות חשובים על יהדות, דמוקרטיה וזהות ישראלית, אך לוקות בחסר בשל היעדרם של קולות הרחוקים ממרכז השיח