ערכו המוחלט של האדם אינו הודות למעלתו, אף לא הודות לאמונתו. ערכו המוחלט של האדם הוא הודות למעלתו של אלוהים, הודות לאמונתו של אלוהים. בכל מקום שתראה עקבותיו של אדם, שם שוכנת נוכחות אלוהים…שוויון כמצווה דתית מתעלה מעבר לעיקרון של שוויון בפני החוק. שוויון כמצווה דתית משמע מעורבות אישית, רעוּת, יראת־קודש הדדית ואכפתיות הדדית… אלוהים הוא ייחוסו המשפחתי של כל אדם. או שאלוהים הוא האב של כל אדם או של אף אדם. צלם אלוהים קיים בכל אדם או באף אדם.אברהם יהושע השל, "דת וגזע", 1963 1

אנחנו מצויים בעיצומם של ימים היסטוריים: הניסיונות להעברת הרפורמה המשפטית, המחאה האזרחית יוצאת הדופן בנחישותה, קולות למרי אזרחי ולהפסקת התנדבות במילואים, משבר חוקתי שהולך ומתקרב, וכל זה בעידן של קואליציית ימין שלא הייתה כאן כמוה, שמקדמת מדיניות דתית ופוליטית שמרנית ואולי אף שינוי בסדרי המשטר. הקרע הפנימי בחברה הישראלית מתרחב, ותרחישים כואבים נשמעים באוויר: פיצול לממלכת ישראל ולממלכת יהודה, עזיבה המונית של השבט החילוני־שמאלני את הארץ, המשך התכתשות עד להכרעה – דמוגרפית, פוליטית, כלכלית.

לקריאת הגיליון המלא בגרסת הדפדוף

במישור הפוליטי והמשפטי, דומה שהסכמות שניצבו בבסיס קיומה של החברה הישראלית מראשיתה – שוויון בפני החוק וציות לו, כללי משחק דמוקרטיים, הפרדת רשויות – נמצאות תחת איום. כשהדמוקרטיה מתערערת, הראשונות להיפגע הן זכויות האדם, או במילים אחרות – בנות ובני האדם. מי שישלמו את המחיר יהיו לרוב המיעוטים, ובמקרה של החברה הישראלית העכשווית: נשים, ערבים אזרחי ישראל, להטב"קים, שלא לדבר על פליטות ופליטים. לדאבון הלב, חלק ניכר מראשי החץ הפוגעים בדמוקרטיה ומאיימים על זכויות הפרט עושים זאת בשם היהדות או "למען היהדות". דומה שבמתח שבין "יהודית" ל"דמוקרטית", היהדות מסמלת כיום את כל מה שמתנגש עם הדמוקרטיה: הזדהות אתנית, פגיעה במיעוטים, שוביניזם, הגבלה של זכויות הפרט, חרדה מפני חירות ושוויון. זאת ועוד, נושאי המסורת היהודית ונציגיה בכנסת ובתקשורת מפגינים לא פעם שיח נוקשה, אטום ומתבדל, המתעלם מן הרקמה העדינה שאותה הוא פוצע; רטוריקה אידיאולוגית עיוורת, חדורת מטרה, בלתי חדירה לביקורת.

כתוצאה מכך, אפשר להרגיש באטמוספירה הישראלית הליברלית את הרתיעה הגוברת והולכת מכל מה שקשור ליהדות ולמסורת היהודית. כשהולכת ומעמיקה החלוקה בין תל אביב לירושלים, מתעצמת החרדה של המסה הליברלית הישראלית מפני היהדות כפי שזאת מגולמת על ידי מרבית "נציגיה" הפוליטיים כמו גם התקשורתיים. אך בעוד האפשרות המיידית היא התנתקות מן היהדות, אפשרות אחרת היא עמידה על קיומה של יהדות אחרת, שוחרת דמוקרטיה, שוחרת זכויות אדם, שוחרת טוב. יהדות שסוברת, כמו א"י השל, כי "בכל מקום שתראה עקבותיו של אדם, שם שוכנת נוכחות אלוהים".

הגיליון שבידכם מבקש להתבונן בהתנגשות שבין היהדות ובין הדמוקרטיה וזכויות הפרט כיום בישראל, לבחון אותה ולהציע לה חלופה. מדוע, באמת, כמעט כל מקרה של אפליה, אי־שוויון או פגיעה באחר – מזוהה עם המסורת היהודית או קשור אליה? וכיצד ניתן לנסח יהדות אחרת, יהדות שאינה מתנגשת עם זכויות הפרט, אלא דווקא מעודדת שוויון וחופש, יהדות של חירות?

בחלקו המרכזי של הגיליון תמצאו מאמרים המתבוננים בבעייתיות שבמפגש בין המסורת היהודית לזכויות האדם, כאלו המציעים "יהדות של חירות", מציירים וחולמים אותה, וכן קולות המבקשים לבקר את הליברליזם הישראלי בגרסתו הנוכחית. מאמרי הגיליון מבקשים להתמודד עם השאלות הנוקבות שמולידה ההתנגשות בין יהדות לזכויות פרט מזוויות שונות: בעזרת בחינת המתרחש בחברה החרדית, דרך מבט למסורת היהודית של יוצאי ברית המועצות לשעבר, ועד לעיסוק בנושאים הלכתיים וחברתיים שונים. כל אלה יחד מבקשים להוסיף אבן בחומה של יהדות ישראלית דמוקרטית וליברלית. כתמיד, חלקו השני של הגיליון כולל מאמרים בנושאים שונים, הנוגעים לחיינו כאן ועכשיו ולתרבות היהודית־ישראלית על שלל גווניה.

בברכה לשנה טובה
ובתפילה לשגשוגה של יהדות של חירות
רבקי רוזנר ועמרי שאשא