המלחמה אכן כיסתה לרגע על מחלוקות ה-6.10, ורגעים של אחדות מופלאה הופיעו ומופיעים בה עדיין. אבל האמנם התחוללה מהפכה חברתית שאיחתה את השסע והפירוד שקדמו למלחמה?

ארגוני זכויות אדם או יחידים הפועלים בשם עקרונות מוסריים אינם "בוגדים", הם מציבים תמרורי אזהרה הכרחיים למדינה. אבל מי שמוותר על הסולידריות עם ה"אנחנו" הישראלי, יכולתו למנוע עוול בתוך החברה הולכת ומצטמצמת

חג הסיגד, שנחגג באתיופיה 50 יום אחרי יום הכיפורים, היה חג של פיוס בין אנשים, שבירת חומות שמפרידות בין אדם לאדם ובין כפר לכפר, והבנה שעם המעט שיש אפשר להיות מאושרים. כמה שאנו זקוקים לכך היום

האומה האמריקאית התפלגה זה מכבר ל"אומת סי.אן.אן" ואומת "פוקס ניוז". יהודי ארצות הברית, שנחלקים גם הם לימין ולשמאל, נאבקים על קיום השיחה הפנים-משפחתית, וזאת דווקא בעת שבה יהודי ישראל מתחילים סוף סוף לבקש את קרבתם

חוק הלאום קובע שעל מדינת ישראל לסייע ליהודי בכל מקום בעולם אם נקלע למצוקה בשל יהדותו. למרות שנגיף הקורונה פגע בכולם – ללא הבדל דת, גזע ומין – יש מקום לבחון לעומק את סוגיית הסיוע ליהודי העולם

יציאת מצרים מסופרת על פי רוב בראי היציאה הפיזית של בני ישראל ממצרים והפיכתם מעבדים לבני חורין, אבל סיפור יציאת מצרים הינו מופת של התייצבות, של בודדים ושל עם

לנוכח מגפת הקורונה, גם המערכת ההלכתית וגם המערכת המשפטית נאלצות לחפש פתרונות לשעת חירום. ההבנה הזו יכולה לסייע לגשר על פערים בחברה היהודית-דמוקרטית בישראל

האנושות מתעלה על עצמה ברגעי המשבר ומעמידה את הבריאות לפני הכלכלה. מדוע? לא בגלל פחד המוות, אלא בגלל כבוד האדם

היחס של מצרים לעם ישראל נמצא על פרשת דרכים בין שתי פרשות השבוע: בסוף ספר בראשית, המצרים מגלים יחס מכיל ומקבל כלפי עם ישראל, אך בתחילת ספר שמות הם מתנכרים להם. כדאי ללמוד מכך על היחס לערבים אזרחי מדינת ישראל

החדשות הרעות הן שהמתח והריחוק בין יהודי ישראל והתפוצות הולכים וגדלים. החדשות הטובות הן שאחרי שנים רבות, גם הישראלים מבינים את חשיבותה של מערכת היחסים הזו. קבוצת מחקר חדשה במכון הרטמן מנסה לפתח "תורה" שתעניק תשתית לקשר בין הקהילות

האפליה הפוליטית שליוותה את העם היהודי כ-1900 שנים הגיעה לקיצה עם קץ המלחמה הקרה ובתוך כך החלה להישחק הערבות ההדדית בה השתבח העם היהודי מאז ימי המשנה. את המחיר הזה של הצלחת הציונות איש לא צפה, ועל כולנו לסרב לשלם. "היהודים לאן": מאמר שני בסדרה

מעקב אחר גלגוליו של המושג "ממלכתיות" מלמד כי הוא שימש בשני אופנים שונים, שמשניהם עלינו לשאוב היום: ראשית, ממלכתיות היא התאגדות של כלל אזרחי המדינה סביב הטוב האזרחי המשותף, ולאו דווקא סביב לאומיות אתנית. שנית, ממלכתיות מכוננת תודעה ריבונות אחראית ורחבה, אשר שמה על ליבה את הכלל ולא משרתת סקטור מסויים. דרושות לנו "הלכות ממלכתיות" חדשות.

מחשבות על מוסר, תיקון חברתי וסולידריות. מאמר של פרופ` אבי שגיא בעיתון 'הארץ'