קרוב רחוק: האם ישראל מחויבת לסייע ליהדות העולם במשבר הקורונה?
חוק הלאום קובע שעל מדינת ישראל לסייע ליהודי בכל מקום בעולם אם נקלע למצוקה בשל יהדותו. למרות שנגיף הקורונה פגע בכולם – ללא הבדל דת, גזע ומין – יש מקום לבחון לעומק את סוגיית הסיוע ליהודי העולם

“It is a plague on a biblical scale”
Shulim Leifer, Borough Park, NY

"הפרק הזה עוסק במחויבות. תזכרו, הפרק הזה יושב תחת הכותרת 'ישראל מדינת הלאום של העם היהודי'. היא לא אומרת: מדינת הלאום של העם היהודי היושב בציון"
ח"כ אבי דיכטר בדיוני הועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת חוקה, חוק ומשפט, על חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, 30.10.2017

מגפת הקורונה מדגישה את המתח בין גלובליות ללאומיות. מצד אחד, וירוס הקורונה משפיע על כל אדם ללא הבדל גזע, מין, דת או לאומיות. כתוצאה מכך, למשל, אנו עדים למאמץ עולמי יוצא דופן של פעילות מדעית משותפת ושיתוף מידע במאבק נגד הנגיף. ארגון הבריאות העולמי אף השיק ניסוי קליני בינלאומי תחת השם ההולם "סולידריות", המשווה ארבע אפשרויות טיפול לשם הערכת האפקטיביות שלהן כנגד הנגיף.

הניסוי מוחל על חולים במדינות מרובות ובכך מגדיל את המידע המופק ואת איכותו. אך באותה עת, בשל חומרת המגפה והשלכותיה הכלכליות הקשות, מדינות מפנות את משאביהן ויכולות הייצור שלהן אך ורק לרווחת אזרחיהן, ולמרבה הצער במקרים רבים אף זה אינו מספיק. תחת נסיבות אלו, מה טיבה של הסולידריות היהודית, המצויה גם בימי שגרה במתח בין לאומיות ונאמנות מדינתית ללאומיות ונאמנות לעם היהודי?

שאלה זו מורכבת במיוחד לנוכח האופן השונה בו חווים יהודים ברחבי העולם את מגפת הקורונה. במדינת ישראל אובחנו עד כה כ-18,000 בני אדם ומתו מהמחלה עד למועד כתיבת שורות אלה 298 איש. במדינה הוטלו הגבלות משמעותיות על תנועה ואינטראקציה חברתית אך אלו הוסרו באופן הדרגתי, ולפחות בשלב זה נראה שמדינת ישראל הצליחה להכיל את המגפה. לעומת תמונה זו, מדינות רבות בעולם ספגו מכה קשה מהמגפה והקהילות היהודיות החיות בהן נפגעו בשיעור גבוה משיעורן במדינה. כך, למשל, בבריטניה מתו מנגיף הקורונה עד למועד כתיבת שורות אלה כ-440 יהודים, המהווים כ-1.3 אחוז משיעור הנפטרים בבריטניה בעוד ששיעורם באוכלוסייה הכללית הוא 0.3 אחוז. גם בניו יורק, אף שאין נתונים מדויקים, מדווחות הקהילות היהודיות על קפיצה חדה במקרי המוות, בעיקר בקהילות החסידיות. לפי נתוני הסוכנות היהודית, מוסדות הקהילה היהודית במספר מדינות באירופה נמצאים בקריסה וחברי הקהילה נתונים לא רק תחת משבר רפואי יוצא דופן בחומרתו אלא גם תחת משבר כלכלי קיומי. בנסיבות אלו, בהן מצבם של יהודי ישראל טוב יחסית ואילו רבים מיהודי העולם נמצאים במצב קשה, מהי משמעותה של סולידריות בקרב העם היהודי, ומה גבולותיה מצידה של מדינת ישראל?
סולידריות מצד מדינת ישראל יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה צורות.

ראשית, במילים: הבעת הזדהות, אמפתיה ודאגה. שנית, במעשים: החל באספקת ציוד רפואי ותמיכה כלכלית לקהילות היהודיות שבמצוקה וכלה בפתיחת שעריה של מדינת ישראל, לא רק לעלייה אלא גם להצלת יהודים שאינם מתכוונים לעלות לישראל, בין אם הם כבר חולים ובין אם עדיין לא. פעולות אלו דורשות משאבים ובאופן טבעי הן תבואנה על חשבון המשאבים המופנים לרווחת אזרחי המדינה, יהודים ולא-יהודים כאחד.
הפניית משאבי המדינה לרווחתם של לא-אזרחים, בפרט כאשר המדינה עומדת בפני משבר כלכלי, היא לטעמי החלטה הדורשת הצדקה מיוחדת.

האם קיימת בטקסטים המכוננים של מדינת ישראל הצדקה לקיומה של סולידריות יהודית מצידה של המדינה, והאם יש לה בסיס חוקתי?
התשובה המיידית היא חוק השבות, לפיו לכל יהודי זכות קנויה לעלות לישראל. אמנם, שר הפנים רשאי לסרב לאשר עלייה ליהודי שעלול לסכן את בריאות הציבור, אך הדבר נתון לשיקול דעתו של השר, ומדיניות המדינה היא שכל עוד יש לעולים מקום בו הם יכולים לשהות בבידוד במשך 14 יום הם רשאים לעלות.

המצב הופך מורכב יותר כאשר פונים לדאגה ליהודים שאינם אזרחים (עתידיים) של מדינת ישראל, הן כאשר העזרה מתבקשת מחוץ לישראל (בסיוע לקהילות ויחידים במדינות אחרות) והן כאשר העזרה מתבקשת בתוך ישראל (כמקלט זמני). לפני כשנתיים חוקקה הכנסת את חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, המוכר בציבור כחוק הלאום. על אף שהחוק והוראותיו היו ועודם שנויים במחלוקת בקרב הציבור, אין חולק כי מדובר בטקסט מכונן שמצטרף ליסודותיה החוקתיים של מדינת ישראל. בפתח החוק, ואף בכותרת שנבחרה לו, בחר המחוקק לקבוע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. עוד קבע המחוקק, בסעיף 6 לחוק, כי "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם." כלומר, מדינת ישראל מחויבת לשלומם של יהודים אם הם נתונים בצרה בשל יהדותם, גם אם אין להם כל זיקה למדינה.

לכאורה, יש סתירה מסוימת בין הצהרת המדינה שהיא מדינת העם היהודי לבין הגבלת מחויבותה לשמור על בני העם היהודי רק כאשר הצרה בה הם מצויים נובעת מהיותם יהודים. אם מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, האם אין עליה חובה לדאוג לבני העם היהודי מעצם היותם יהודים, בכל צרה בה הם מצויים? דיוני הועדה המשותפת לוועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט בהכנה לחקיקת חוק הלאום שופכים אור מסוים על שאלה זו. כבר בפתח הדיון העוסק בסעיף זה אמר היועץ המשפטי של הועדה, גור בליי, כי "יכולה להיות סיטואציה שבה מדינת ישראל מביעה מחויבות לקהילה יהודית שנמצאת במצוקה בגלל רדיפות אנטישמיות, שזה ברור שזה בשל יהדותו" אך "יכול להיות גם ניסוח אחר שיגיד מדינת ישראל מחויבת לעזור. נניח שהיה אסון טבע באיזשהו מקום, אז מדינת ישראל באה לסייע לקהילה היהודית באותו מקום, למרות שאסון הטבע לא היה מכוון ספציפית כלפי בני העם היהודי".

אך דברי המחוקקים מבהירים שאפשרות זו לא אומצה. לדברי יו"ר הועדה, אמיר אוחנה, "מה שהחוק הזה בא לבטא הוא את המילים 'לעולם לא עוד'". כלומר, חוק הלאום מבקש להילחם באנטישמיות ולמנוע מצב שבו יהודים יסבלו מרדיפות ויעמדו ללא הגנה כפי שהיה בעבר, לפני קום המדינה. לדברי אוחנה, "כל מי שמצוי בצרה אחרת, בין אם הוא בן העם היהודי או לא, בין אם הוא אזרח ישראלי או לא, זו מדיניות ממשלתית, שבדרך כלל… מדינת ישראל נחלצת לעזרה. אבל זה לא קשור לחוק היסוד הזה… אם יהודי, או אפילו כפר יהודי חס וחלילה יהיה נתון לשיטפון או לרעידת אדמה, אני מניח שמדינת ישראל תסייע, כפי שהיא מסייעת אגב לבני העם המקסיקני שנמצאים בצרה בשל רעידת אדמה והיא הולכת לשם. אבל זה לא מכוח הסעיף הזה, זה מכוח החלטות ממשלה, כי הם לא היו באסון הזה בשל יהדותם אלא בשל סיבות אחרות".

במילים אחרות, לא רק שמדינת ישראל אינה מחויבת מבחינה חוקתית להעניק עזרה ליהודים המצויים בצרה שלא בשל יהדותם, אלא גם כאשר היא מתגייסת לסייע (מכוח החלטת ממשלה ולא מכוח חוק), אין הבדל בין עזרה ליהודים לבין עזרה ללא-יהודים שנקלעו לצרה. כך, אין על מדינת ישראל חובה חוקתית להתגייס למען קהילות או יחידים יהודים שנפגעו בשל הקורונה, משום שהמצב בו הם מצויים נובע מתנאים חיצוניים כדוגמת אזלת ידה של המדינה בה הם חיים ולא מפגיעה מכוונת בהם בשל יהדותם. במובן זה, עניינה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כך נדמה לי, הוא לא ביהודי החי מחוץ לישראל כפרט, אלא בעם היהודי. רק כאשר הסיבה לפגיעה ביהודי היא היותו יהודי, קיימת מבחינת המדינה סכנה ממשית לקיומו של העם היהודי ולכן עליה לפעול (סכנה רוחנית לקיומו של העם היהודי, בשל התבוללות, היא נושא הראוי לדיון נפרד, החורג מגבולות מאמר זה).

אולי אפשר היה לחשוב שסולידריות יהודית הבאה לידי ביטוי בקביעתה של מדינת ישראל בחוק יסוד שהיא מדינת העם היהודי תדרוש מהמדינה מחויבות רחבה יותר – מחויבות כלפי יהודים (בכל צרה) ולא רק כלפי העם היהודי. לדעתי, לנוכח המשאבים הגדולים והדינמיות שפעולות מסוג זה דורשות, נכון וראוי שסולידריות כלפי יהודים המצויים בצרה כלשהי תמצא את ביטויה לא כמחויבות במסגרת חוק יסוד, אלא בהחלטות ממשלה, שאכן, כפי שאמר אוחנה, מתגייסות פעם אחר פעם לעזרה.
אך גם כך, נדמה לי שאפשר וראוי להרחיב את חובתה החוקתית של המדינה כלפי העם היהודי מעבר לאנטישמיות הקלאסית, כך שתחול גם על התמודדותן של קהילות יהודיות עם מגפת הקורונה. ראשית, ראינו שיהודים בעולם נפגעים בשיעור גבוה משיעורם מאוכלוסייה הכללית. אחת הסיבות המרכזיות לכך הוא אופייה הקהילתי של הדת היהודית.

הטקסים והריטואלים הדתיים מתקיימים ברוב עם, בין אם בבית הכנסת ובין אם בבית. המגפה פרצה בעיצומו של חג הפורים, ועד שנקבעו ההנחיות לשמירה על ריחוק חברתי (ובחלק מן המדינות הנחיות אלו לא הפכו לחובה עד היום), עבור הקהילות היהודיות היה זה כבר מאוחר מדי. שנית, מגפת הקורונה – כמגפות אחרות לפניה – מגבירה גילויי אנטישמיות כנגד קהילות יהודיות. כך, למשל, באוהיו מפגינים נשאו שלטים המדמים יהודים לחולדות והאשימו אותם במגפה, ובפלורידה אמר הכומר ריק וויילס שאלוהים מפיץ את הוירוס בבתי כנסיות כעונש ליהודים על התנגדותם לישו. משה קנטור, נשיא הקונגרס היהודי האירופי, אמר כי מתחילת המגפה הייתה עלייה משמעותית בהאשמות שיהודים, כפרטים וכקולקטיב, אחראים להפצת הווירוס או מרוויחים ממנה באופן ישיר.

אופי היהדות הוביל לכך שרבים מיהודי העולם נפגעו ממגפת הקורונה בשל היותם יהודים, והאנטישמיות המתגברת מעמידה אותם בסכנה לפגיעה נוספת בעקבות התפרצות המגפה ובשל יהדותם. הקהילות היהודיות מתקשות להתמודד לבדן, ורבים מחבריהן מרגישים שיהודי ישראל נטשו אותם. אמנם, לא זו הייתה המטרה המוצהרת של קביעת מחויבות המדינה לעם היהודי במסמכים החוקתיים של מדינת ישראל, אך בעיניי ניתן ואף ראוי לעגן סולידריות אקטיבית של המדינה כלפי יהודי העולם בעידן הקורונה, כחלק ממחויבותה כלפי העם היהודי.

השארת תגובה