חברה שאין בה מחסומים בפני התאווה היא חברה שבה הזולת נתפס כאמצעי למטרה, ורק בעלי הכוח שולטים בה. בדיוק בגלל זה צריכים הגבלות על התאווה

אפשר להבין את הבחירה בעם ישראל לקבל את התורה כהוכחה להיותו עם סגולה, מוסרי ועליון על שאר העמים, אבל אפשר להבין זאת גם אחרת

בחברה הישראלית היום יש לנו יותר משבת אחת - יש שבת דתית ויש שבת חילונית. ובשתיהן יש אפשרות להתרוממות נפש, לעיסוק ברוח ולעונג שבת

הציווי לכבד את ההורים צורם למי שהיה רוצה לכבדם מתוך נביעה טבעית. אבל אפשר לראות במצווה הזו גם כלי, המכשיר אדם מילדותו לראות מעבר לעצמו ולשאת בעול היותו חולייה בשרשרת הדורות וחלק מקהילה

האיסור לשאת את שם האלוהים לשווא איננו איסור לשוני סתמי: זוהי הבטחה מותנית לעם הנושא את שמו, כי נמצא בו משמעות ותוחלת, בתנאי שניזהר שלא לפגוע בערכי "המותג", אלא נדאג לשאתו כמקור של ברכה

מה מאפיין את עשר המצוות שהן "עשרת הדברות"? זו השאלה הפשוטה ששואל דב אלבוים, והוא מציע גם תשובה: אלו מצוות שנועדו להנחות עם מצולק שעתיד לבנות חברה שתשמור על חירותה וחירות הפרטים בה

פעם חתן, פעם עריץ, פעם אהוב נחשק: היהודים דמיינו את דמות האל במעמד הר סיני במגוון אופנים. ואולי הוא מעולם לא היה מקובע בדמות אחת, מפני שההתגלות עדיין נמשכת?

עיון מדוקדק בפרק א' בבראשית מגלה כי בתחילה סופר סיפור בריאת העולם ללא השבת, ולמעשה – ללא ימים כלל. הוספת השבת בשלב מאוחר יותר, תוך דחיקת מעמדו של האדם בסיפור הבריאה, יצרה מערכת יחסים מעניינת ומתוחה בין צלם אלוהים שבאדם לבין הגבלת האדם ביום השבת.