תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

אלוהים מבטיח: לא תישא את שם השם לשווא

האיסור לשאת את שם האלוהים לשווא איננו איסור לשוני סתמי: זוהי הבטחה מותנית לעם הנושא את שמו, כי נמצא בו משמעות ותוחלת, בתנאי שניזהר שלא לפגוע בערכי "המותג", אלא נדאג לשאתו כמקור של ברכה
שחר פישר הוא בוגר בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן והמדרשה באורנים. הוא איש חינוך, חוקר ומרצה לתרבות ופילוסופיה ופעיל חברתי. פישר מלמד במוסדות חינוך א-פורמליים (למשל במכינות קדם-צבאיות) ובמוסדות תרבות כמו בית אבי חי. בעבר שימש כר"מ וכמנהל חינוכי במדרשת השילוב "נטור". הוא נמנה על מקימי תנועת "התעוררות" בירושלים ומשמש כעורך המצע. פישר כותב את עבודת הדוקטורט שלו בבית הספר לתרבות באוניברסיטת תל אביב שעוסקת בפרשנויות לעקדת יצחק בפילוסופיה הצרפתית העכשווית.

11

המדרש מספר שהקדוש ברוך הוא אמר את עשרת הדברות בדיבור אחד. אבל בני אדם בכל זאת שומעים כל דבר בנפרד. ויש דברים שנשמעים חשובים יותר מאחרים.

בסדרת הסרטונים "מה הדיבר" ארבעה מחברי וחברות רשת הרבנות הישראלית מתעמקים בדיבר אחד מתוך עשרת הדיברות, שגילו בו משמעות מיוחדת.

בסרטון הראשון בסדרה, הרב שחר פישר שואל – מה באמת אומר הציווי "לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא"? בעיניו, אין מדובר רק באיסור לשוני על שימוש בשם האלוהים סתם כך, לבטלה, או איסור להישבע בשמו שבועת שקר. יש בדיבר הזה הבטחה גדולה לנו, ולצדה גם דרישה בלתי מתפשרת מאלוהים.

לדעתו, אפשר לקרוא את הדיבר השלישי כהבטחה שלדרך הזאת, של נשיאת השם – לפעמים על כתפיים ממש, כמו בני ישראל שנשאו את המשכן במדבר, ולפעמים כנשיאה בעול המצוות שנתן –  יש משמעות ויש תוחלת.

אבל לצד ההבטחה שיש ברכה בנשיאת השם, אלוהים מזהיר מפני פגיעה ב"ערכי המותג". עלינו להימנע מלשאת את השם לשווא, כלומר לכל תכלית אחרת מלבד הברכה לכל משפחות האדמה, שהשם הזה מבטיח. כי אלוהים מבהיר היטב: אם אנחנו נלכלך את השם שלו, הוא לא הולך לנקות אחרינו.

עוד בסדרה "מה הדיבר"

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics