תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

לא תחמוד – הציווי ששומר עלינו מפני עצמנו

חברה שאין בה מחסומים בפני התאווה היא חברה שבה הזולת נתפס כאמצעי למטרה, ורק בעלי הכוח שולטים בה. בדיוק בגלל זה צריכים הגבלות על התאווה
יפה בניה היא עמיתת מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. היא אשת חינוך, פדגוגית ופעילה חברתית, העוסקת בממשק שבין חינוך תרבות וחברה, וכן בזהות המסורתית ובפמיניזם מזרחי. בנוסף, היא מרצה בקריה האקדמית אונו בחוג לחינוך וחברה ובחוג ליהדות. בניה הייתה שותפה לייסוד "ממזרח שמש" – בית מדרש למנהיגות חברתית. היא כיהנה כמנהלת פדגוגית של בית המדרש, כמובילת תוכנית "עמיתי צדק" למנהיגות יהודית-חברתית, וכשותפה לעיצוב שיח יהודי-חברתי ולהחזרת המורשת הספרדית-מזרחית לשיח הציבורי

מהו האיסור האמיתי בדיבר העשירי ״לא תחמוד״? האם אסורה החמדנות כשלעצמה, כמחשבה וכרגש שבלב? או רק אם היא מביאה לידי מעשה של ניצול או גזל?

יפה בניה חושבת שגם כשהחמדנות היא רק רגש כמוס בין האדם לבין עצמו היא גורמת לנזקים: החמדנות משחיתה קודם כל את נפש החומד, שעסוקה בלרצות עוד, להתמכר לצורך בבעלות, לשאוף לזה שמה ששייך לזולת יהיה שלך.

אבל גם הזולת נפגע מכך, ואיתו המרקם החברתי כולו, שבו אנשים רואים זה בזה אובייקטים. ומכאן חשיבותו של הדיבר האחרון בעשרת הדברות, השם מגבלה על החמדנות.

עוד בסדרה "מה הדיבר"

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics