מהו האיסור האמיתי בדיבר העשירי ״לא תחמוד״? האם אסורה החמדנות כשלעצמה, כמחשבה וכרגש שבלב? או רק אם היא מביאה לידי מעשה של ניצול או גזל?
יפה בניה חושבת שגם כשהחמדנות היא רק רגש כמוס בין האדם לבין עצמו היא גורמת לנזקים: החמדנות משחיתה קודם כל את נפש החומד, שעסוקה בלרצות עוד, להתמכר לצורך בבעלות, לשאוף לזה שמה ששייך לזולת יהיה שלך.
אבל גם הזולת נפגע מכך, ואיתו המרקם החברתי כולו, שבו אנשים רואים זה בזה אובייקטים. ומכאן חשיבותו של הדיבר האחרון בעשרת הדברות, השם מגבלה על החמדנות.
עוד בסדרה "מה הדיבר"
