הציבור הישראלי כאב והתאבל על האסון הכבד במג'דל שמס באופן דומה מאוד למקרים קשים ונוראים אחרים במדינה. אבל כאשר לא מדובר בטרגדיה, הציבור הלא-יהודי בישראל לא תמיד זוכה ליחס שווה

"היחידים שאליהם נתניהו לא צריך לדבר הם סמוטריץ ובן גביר. הוא כן צריך לפנות לתומכי שתי המפלגות שם, ליהודי ארה"ב וכן לרוב הישראלים" דניאל הרטמן וד"ר תומר פרסיקו שוחחו לקראת הנאום בקונגרס

במשך 75 שנה, החברה החרדית התרגלה לכך שהיא פטורה מגיוס ושינוי המציאות הזו דורש זמן וסבלנות. איך, אם כן, אפשר לגייס במהירות לפחות חלק מהחרדים, ואיך משנים את המציאות הזו בטווח הארוך?

תשעה חודשים עברו מאז שבעה באוקטובר. תשעה חודשים של מלחמה, דאגה, ציפייה, פחד, תסכול, תקווה, מחלוקת, כוח, חיבור ופירוד. דניאל הרטמן ותני פרנק מסתכלים אחורה - ואז קדימה

בישראל, בארצות הברית ואפילו בפרשת השבוע אנחנו נתקלים במצב שבו קיים משבר סביב המנהיגות. אין ספק שנחוץ לנו כיום מנהיג פורץ דרך, אבל מי זה יכול להיות? מי הוא צריך להיות?

לפעמים אנחנו מרגישים קטנים כמו חגבים מול גורלנו הקשה, ומול פוליטיקאים שמקטינים אותנו. זה הזמן ללמוד מנחישות המרגלים יהושע בן נון וכלב בן יפונה, נחישות שהביאה את עם ישראל אל הארץ הטובה

במיתולוגיה היוונית, העבודה הכי קשה הייתה של סיזיפוס, שגילגל סלע כבד שוב ושוב במעלה ההר. במסורת ישראל העבודה הכי קשה היא להעלות אור אחד קטן, שוב ושוב, מול כל הייאוש והחושך

אחרי רגעים לא פשוטים, ורגע לפני חנוכת המשכן, פרש נשא מלמדת אותנו שמנהיגים נושאים עמם לא אזהרות, אלא אור, קבלה וחזון

יש הטוענים שעד 7 באוקטובר עסקנו קצת יותר מדי בחיי הרוח והתרבות, ושכחנו שאנחנו חיים כאן גם על חרבנו. אבל אסור לאפשר לתנועת מטוטלת להביא לקיצוניות ספרטנית, שתשקיע אותנו בחיי חרב

ביטחון ישראל אמור להיות מוצב לפני כל אידיאולוגיה: הן זו הדוגלת בפתרון שתי המדינות והן זו של ארץ ישראל השלמה. הבעיה היא, שברוב המקרים, האידיאולוגיה היא המדריכה את העמדה הביטחונית

בעקבות המשבר שעברנו אנו דורשים מנהיגות שלא תפזר הבטחות פנטסטיות על יכולותינו הצבאיות אלא תבטיח לעשות כל מאמץ מתוך הבנה של מגבלות הכוח, גם מבחינה מוסרית, וגם מבחינה מבצעית

המקרא מצייר תמונה מורכבת של מלחמה: מסיפור המלך הרשע שהקריב את עצמו למען הכלל, עבור בצבא המתנדבים של דבורה הנביאה, ועד לסתירות בין מוסר הנביאים לבין מלכים לוחמים שבחרו להתעלם מהם

איך קורה שדווקא הנהגה רוחנית, שממנה מצפים לניקיון כפיים, הופכת לפוגענית? ואיך מונעים מערכים כמו "אמונת חכמים" או "לשון הרע" לאפשר פגיעות או את השתקתן? רשמים מהכנס שנערך במכון הרטמן

בניגוד לסברה שאנשי דת צריכים להתעסק בענייני "רוח" בלבד, הרב השל חשב כי הם מחויבים לכל מרחבי המעשה, כולל פוליטיקה, משום שאפילו אלוהים מתעניין במה שקורה בעולמו

בזמן שהגברים סביבה מוותרים ומתייאשים, מרים תופסת יוזמה ומציגה מודל אחר של מנהיגות. כזו שלא רק מובילה את העם, אלא גם משתפת אותו ומכינה אותו לעצמאות

ר` אביטל הוכשטיין עם מחשבות על פרשת אמור