אל מול הטראומה של עבדות מצרים, התורה הציבה שתי תגובות אפשריות. האחת: התבצרות וערבות בתוך הקהילה פנימה, אבל לא כלפי האחר, והאחרת: מחוייבות מוסרית אוניברסלית. מה נלמד אנחנו מ-7.10?

לכל אחד יש זכות לרגעים של קדושה, אבל התורה מזהירה מפני השתהות ארוכה מדי בחוויה הזו, ומחייבת אותנו להמשיך לחקור את ההלכות והמשפטים, ולשמר את משמעותם החברתית גם בתום רגעי המסתורין

כמה מקורות על עבודה בגשמיות בחסידות

הניסיון מורה שהמציאות משחדת אותנו, ואנחנו כל הזמן מטים משפט. מה לעשות? האם היומרה שלא להטות משפט היא ריאלית?

בפרשת משפטים מעמידה התורה את דין העבד העברי, התורה איננה עוקרת את תופעת העבדות, אך משנה אותה מן השורש. משה מאיר מסביר