מינוי בכירים במערכות הביטחון מבין אנשי הציונות הדתית מעורר חרדה במגזר החילוני ושמחה במגזר הדתי. איפה האתגר שלנו?

מבט מתמטי על תפיסת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים"

מאבק ברוע יחד עם שמירה על ערך חיי האדם

העדות כמגדלור מוסרי יציב בניווט הספינה בים החיים

מי שמתבונן בתולדות התורה והמצוות, רואה כי ישנה מחלוקת מתמשכת. יש המטים את המצוות אל הקצה, אל הקשה לביצוע, ויש המעמידים את המערכת בסמוך לחיים

פרשת הביכורים ופרשת ביעור מעשרות דורשות מהאדם לומר טקסט קבוע מראש. משה מאיר חוקר מדוע

האם ביסוד ציווי המעקה טמונה הטלת אחריות, או שמא יש כאן התבוננות מעמיקה יותר? משה מאיר מפרש

יראת אלוהים, זה מה שהקב"ה מבקש מאיתנו נאמר בפרשת "עקב" - אבל בינינו, זה לא כל-כך מעט. זו כנראה הסיבה שעמנואל לוינס הגדיר את היהדות כ"דת של מבוגרים"

מה משמעות "ועשית הישר והטוב" בעולם בו כבר יש חוקים מוגדרים? על פשרה, גבולות והצורך ליצור השלמות למערכת החוקים התורנית

בדרך ליישוב הארץ, אלוהים מגביל את עם ישראל ודורש ממנו לוותר על שטחים מסוימים, אך מצד שני להיות נחוש בצדקת הדרך ובהפעלת הכוח הנדרשת כדי לתפוס שטחים אחרים. מצב מורכב? בהחלט

הפרת נדרים מציעה פתרון לבעיה רחבה: מחיר השיוויוניות הוא לעיתים שיתוק. כמו לגבי בן סורר ומורה ועונש המוות, מורה הפרשה על כיוון פעולה נדרש, גם אם לא ישים במלואו

רק מי שמתבונן בנחש, מצליח להתגבר עליו ולהירפא. על רקע תמונת עולם הנרתעת מהסתכלות ברוע, פרשת השבוע קוראת למהפכה

משה מאיר בפרשנות לזכרו של מורו ורבו הרב אהרון ליכטנשטיין

לא בכדי האש הזרה הוקרבה על ידי בני אהרון, הצעירים' הם הגואים על גלי ההורמונים שלהם, נדמים בעיניהם כבעלי רגש עז ותודעה עמוקה מזו של המבוגרים המשעממים.

ההתקבעות והנוקשות היא אחד האויבים הגדולים של החיים הראויים, מפני שאחת מתכונות היסוד של החיים היא ההפתעה והשינוי. מי שאינו מסוגל לעבור במהירות ממנוחה לתנועה, לזהות איום חדש ולהתאים עצמו להתמודד אתו, לזהות הזדמנות ולנצל אותה - יישאר מאחור

מה מוסיפה המילה "לרצונו" למצוות הקרבת הקרבן בפתח אהל מועד? ד"ר משה מאיר מסביר

אם משה לא יכול להיכנס אל המשכן, כיצד יתקיים היעוד שאלוהים ייוועד אתו בתוך המשכן וידבר אליו מעל הכפורת?

לעיתים הומור שובר את הקרח ומהווה תחליף למציאות או התגברות על חרדה, במוקד הפרשה: חטא העגל, אז אולי הוא בכלל נעשה בהומור ומדובר בחוסר תקשורת?

פרשת תצווה מאתגרת לחשיבה ולהכרעה את עמדתנו ביחס להתמדה, האם בהכרח התמדה היא תמיד סטגנציה ונטולת תקווה או חידוש?

עם היציאה ממצרים מתחילה התעסקות בלתי פוסקת מצד עם ישראל בסוגיות שקשורות לאוכל ולמזון. מה פשר ההתמקחות החוזרת ונשנית בעניין?