כחלק מספר דברים, המהווה "משנה תורה", פרשת "ואתחנן" מכילה מטא-ציוויים המחזקים את מערכת הציוויים כולה: "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל... שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ".
על רקע זה מופיע הפסוק שיעמוד במוקד ההתבוננות שלנו: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ". אפשר היה לפרש את הפסוק, כמצטרף לקבוצת שני הפסוקים שהובאו לעיל. במקרה זה הביטוי "הישר והטוב" היה מוסב על קבוצת המצוות והחוקים שמכילה התורה. לקיים את המצוות, משמעו לעשות את הישר ואת הטוב.
אלא שהמסורת היהודית בחרה לפרש אותו באופן אחר. וכך כותב רש"י: "הישר והטוב – זו פשרה, לפנים משורת הדין".
מי שפתח וביאר והעמיד את הפסוק הזה כעיקרון מכונן בתורה, הוא הרמב"ן:
"ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו 'זו פשרה ולפנים משורת הדין'. והכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צווך, ועתה יאמר גם באשר לא צווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני היישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון 'לא תלך רכיל' (ויקרא י"ט ט"ז), 'לא תקום ולא תיטור' (שם פסוק י"ח), ו'לא תעמוד על דם רעך' (שם פסוק ט"ז), 'לא תקלל חרש' (שם פסוק י"ד), 'מפני שיבה תקום' (שם פסוק ל"ב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין[…] ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר".
העיקרון של הישר והטוב, כולל – על פי הרמב"ן – את כל הדברים שאי אפשר לכלול במערכת החוקים. אם נתבונן היטב בדוגמאות של הרמב"ן, נראה שהם כוללים שלושה סוגים: האחד – דומה לחוקים. אלא מכיוון שמספר סופי של חוקים לא יכול להכיל ולהקיף את המציאות המוסרית כולה, תמיד יוותרו דברים מחוץ לספר החוקים והם הכלולים בישר ובטוב. השני – דברים שהם מנוגדים לחוקים, הפשרה ולפנים משורת הדין. השלישי – דברים שהם שונים באופן מהותי מהחוקים, כגון הקפדה על אסתטיקה (פרקו נאה), ועל אופן הדיבור. הציווי "ועשית הישר והטוב" כולל על פי הרמב"ן את המשלים החיובי למערכת החוק. משלים חיובי הם המעשים שאותם יש לעשות. את המשלים השלילי של מערכת החוק הרמב"ן רואה בציווי "קדושים תהיו", כלומר אלו הדברים שלמרות שאינם כלולים במערכת האיסורים של התורה, אסור לעשותם. האדם העובר על איסורים אלה הוא על פי הרמב"ן "נבל ברשות התורה" – מטבע לשון שתרם לשפה העברית.
אם נתבונן יותר לעומקם של דברים ויותר אל מעמקי ליבנו, נגלה שאת כל מערכת החוקים הלא הכתובים – "הישר והטוב" ו"קדושים תהיו", אפשר להבין באחת משתי דרכים. האחת – המערכת הזאת עדיפה על פני מערכת החוקים. היא מערכת פתוחה, היא לא רק מקיפה יותר ממערכת החוקים, אלא מהווה אלטרנטיבה לה. עדיף היה להסתפק בה, שכן היא מותירה את האדם אוטונומי לחוקק את החוקים. השנייה – המערכת הזאת תלויה במערכת החוקים, בלעדיה היא לא יכולה להתקיים. בלי שורת הדין, אין לפנים משורת הדין. בלי דין, אין פשרה.
למען האמת, השאלה הזאת מקיפה יותר מאשר את שאלת המבנה של מערכת החוקים. זאת שאלה הנוגעת בכל שאלה של הגדרה. בעולמנו הפוסט מודרני, ישנה התנגדות עזה לכל הגדרה. אל תגדיר לאום, אל תגדיר מיניות, אל תגדיר דתיות וחילוניות. חוסר ההגדרה נראה לאנשים רבים מתאים יותר מאשר ההגדרות המלאכותיות הכופות עצמן על המציאות ומנסות בכוח לבנות את גדרותיהן. התוצאה היא שפלחים רבים באוכלוסייה היום, חיים בעולם כאוטי שבו אין זהויות מוגדרות, ואנשים משייטים בחופשיות בין הגדֵרות הפרוצות של ההגדרות.
בעיניי התופעה הזאת שגויה ומסוכנת. יש מחיר לשיטת ההגדרה, המחיר הוא החריג – כלומר זה שההגדרה איננה מתאימה לו. לכן כל שיטת הגדרה חייבת לפתח גמישות ויכולת הכלה של השונה. אבל הוויתור המלא על ההגדרה מוביל לכאוס שבו האדם מאבד את דרכו.
יהודי הוא יהודי, ושאינו יהודי הוא אינו יהודי. עכשיו צריך לבחון דרכים כיצד לרכך את הגדרות ולאפשר גיור ידידותי יותר. אך לא נכון – לא רק מבחינה הלכתית, אלא גם מבחינת הזהות – לוותר על ההגדרה והגדר. גבר הוא גבר ואישה היא אישה. עכשיו אפשר לבחון דרכים כיצד לאפשר חיים מלאים ומשוחררים לבעלי זהויות מיניות שונות. אך לא נכון לוותר על ההגדרה, כפי שמציעים כיווני מחשבה עכשוויים.
כמחנך אני יכול להעיד שנערים ונערות שאין להם דגם ברור של גבריות ושל נשיות הולכים לאיבוד. הדגם הברור מציב כמובן בעיה של התאמה לפרטים השונים, אך עדיף להתמודד עם בעיה זו מאשר עם הבעיה הנוצרת בהיעדר דגמים ברורים. כך גם ביחס לכל ההגדרות האחרות. ההגדרה היא הנותנת את הבסיס היציב לארגון חיי התודעה התבונה והרגש. התקבעות בה גורמת לבעיות קשות, אך ויתור עליה – לבעיות קשות יותר.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
