ילד יהודי ומשפחתו הותקפו כאשר התכנסו לחגוג בר מצווה: קנאים התנפלו עליהם, קרעו וביזו את סידורי התפילה שלהם. התקיפה לא אירעה בחוץ לארץ, על ידי קנאים נוצרים או מוסלמים, אלא בעזרת ישראל, על ידי יהודים. מדוע האירוע הזה לא זיעזע כאן את אמות הסיפים?
האם זה מפני שהתוקפים היו חרדים? יכול להיות שהאדישות הציבורית נובעת מכך שהמשפחה שהותקפה היתה קונסרבטיבית? האם קיימת התנגדות עמוקה של הציבור בישראל לחופש דת בארץ?
למרות שבמרחב הפרטי בישראל אנשים חיים על רצף מגוון של הזדהות יהודית, במרחב הציבורי נדמה שאין נכונות להילחם על הגיוון הזה. היהדות החילונית, כך נראה, בוחרת בכך שהכותל היחידי יהיה הכותל החרדי, כדי שיהיה ברור להם למה הם לא צריכים להיות שם.
איך שוברים את הפסיביות הציבורית, הבוחרת בחופש מדת על פני חופש דתי? ואיך שמים סוף לברית הלא-קדושה בין חילונים לחרדים, המדירים דווקא את היהודים מכל העולם, שרוצים להשתמש ביהדות שלהם ככוח מקדם של ערכים ליברליים?
בהסכת "בין שמים וארץ" משוחחים נשיא מכון הרטמן, הרב ד"ר דניאל הרטמן, והרב ד"ר שרגא בר-און על סוגיות של יהדות וישראליות שנמצאות בלב השיח הציבורי כיום. בכל פרק מצטרפת גם הרבה תמר אלעד-אפלבום לחלק האחרון של השיחה, ומאירה את נושא הפרק מנקודת מבט נוספת, מתוך עולם ההגות היהודית לדורותיה.
מוזמנים ומוזמנות להאזין.
