/ המרכז ליהדות ומדינה

נזכרתי בזה, כשקראתי בפרשת אחרי מות את ההזהרה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ."

יש הרבה איסורים בתורה, אבל איסור לעשות משהו כי עמים אחרים עושים אותו, זה די נדיר. ולא סתם עמים: כאלה שחיינו בתוכם, או שנחיה לצדם.

את ההזהרה לגבי מצרים עוד אפשר להבין: היינו מיעוט נרדף, ואנחנו צריכים להשתחרר מהתודעה הזאת. אבל למה להזהיר מכנען? מקום זר, שצפוי להיכבש על ידינו?

אלא שמעשה ארץ כנען זו הזהרה לריבון: גם כשתהיו ריבונים ותשלטו בארצכם, אתם צריכים לשמור על החוקים ועל המוסר היהודי. אל תשכחו שהאחריות היא בידיכם.

מסר שכזה צריך להנחות אותנו תמיד. בטח בימים של מלחמה, ודילמות מוסריות גדולות.