לגברים בלבד: ביגמיה בחסות החוק

שולי רנד קיבל אישור לנישואים כפולים, וזאת הודות לעובדה שהוא גבר ולא אישה. האפליה הזו בהלכה ובחוק היא שערוריה, והפיתרון טמון בנישואים אזרחיים ובתיקון ההלכה - ויש קשר בין השניים

שולי רנד הפך בשבוע שעבר לנשוי. לשתי נשים.

נכון, הוא לא מעוניין להיות נשוי למיכל רנד. נכון, הדעה הרווחת בציבור היא שהאפשרות העדיפה היא לאפשר לו לקבל גט באופן מהיר ובלתי בעייתי. ונכון, רבים מאחלים לו ולצופית גרנט הרבה אושר ובריאות. אבל אחרי כל זאת יש למחות כנגד דבר אחד: האפליה על פי חוק במדינת ישראל בין גברים לנשים.

חוק העונשין בישראל אוסר על פוליגמיה וקובע על העובר עליו עונש מאסר של עד חמש שנים. אלא שאותו חוק גם מאפשר יוצא מהכלל אחד: גבר יהודי יכול לקבל היתר להינשא לאישה נוספת. רק גבר, רק יהודי. רק היצור הפלאי הזה זוכה להחרגה הזאת. מי שנותן את ההיתר הוא הרבנות הראשית. ביגמיה בחסות החוק.

לפני שנה חשפה חן ליברמן בתוכנית "המקור" (ערוץ 13) ששולי רנד ביקש אישור לשאת אישה שנייה משום שאשתו הראשונה לא מוכנה לתת לו גט. והוא אכן קיבל את האישור הזה.

העובדה שבמדינת ישראל גברים מופלים לטובה בצורה כזאת, מתועדפים ויכולים לשאת אישה שנייה במקום גירושין, ואילו נשים תקועות כמסורבות גט או עגונות היא שערוריה. העובדה שגברים נשואים יכולים להמשיך בחייהם ולהוליד ילדים שלא יחשבו ממזרים, ואילו נשים נשואות לא יכולות, היא רשעות.

זה גם לא סיפור שמתמצה באפליה. מה ש"היתר מאה הרבנים" מאפשר לגברים יהודים הוא להתעלם ממצוקתן של אלפי נשים שהיו לאורך עשרות השנים האחרונות מסורבות גט במדינת ישראל. שהרי מי שקובע את החוקים הם גברים, ולהם אין בעיה.

לו שולי רנד היה אישה הוא היה תקוע. ולו גברים היו תקועים, כנראה שאיכשהו היה צץ משמיים פתרון הלכתי. אבל רק נשים תקועות, אז את הרבנים זה פחות מטריד. והחוק הישראלי מאפשר את האפליה הבעייתית הזאת.

רפואתו של המצב הרע הזה בנויה משני צעדים:

קודם כל צריך לאפשר לאלתר נישואים אזרחיים, ולו רק שכל בר דעת שלא מוכן להכניס ראשו למיטה החולה של הרבנות הראשית לישראל יוכל לבחור לעשות כן. בלי הרבנות זוגות יוכלו להתחתן כפי שיבחרו, ויוכלו גם להתגרש ללא גט הלכתי, אם כך יבחרו. הם יוכלו גם להתחתן מחדש ללא גט, ממש כמו שולי רנד.

השלב הבא הוא תיקון הביזיון ההלכתי שמאפשר לגבר להתעלל באשתו ולא לתת לה גט. זכור לי שיעור של הרב דוד הרטמן שבו ישבתי. זכור לי הזעם על פניו כשדיבר על הסבל של העגונה, על העוול כלפי אדם וכלפי האל שקיים במצב זה, ועל איך שצריך בכל דרך למצוא איך לבטל את הקטגוריה הזאת. חכמינו ורבנינו למדו לעקוף איסורים רבים וקשים. גם את זה ההלכה יכולה וצריכה לתקן. אם יש תכלית לרבנים ופסיקת הלכה, הרי זו דוגמה לכך.

זאת הדרך אפוא: קודם כל נישואים אזרחיים לכל. שנית, תיקון ההלכה. אגב, ייתכן ששני הדברים גם קשורים יחד. אולי ברגע שהמוני ישראל ינהרו להתחתן אזרחית ולהתגרש אזרחית, פתאום יימצא פתרון פלא למסורבות ולעגונות. מי יודע, כדאי לנסות.

השארת תגובה