תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

"מלחמת הדת": הפיתרון – יהדות ישראלית

רוב החילונים יכולים, ורוצים, לחיות בשלום עם היהדות שלהם - זו פשוט לא היהדות של הממסד הרבני-חרדי. תנועת היהדות הישראלית, שמייצגת ליברליות, שוויוניות ופתיחות, מתאימה לדרכם ולערכיהם
תפילה המונית בנמל, בית תפילה ישראלי
תפילה המונית בנמל, בית תפילה ישראלי
יעל גולן היא מנהלת האסטרטגיה התקשורתית של מכון הרטמן ולפני כן הייתה שותפה בהובלת רשת הרבנות הישראלית. היא בוגרת בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן והמדרשה באורנים, מלמדת בתוכניות הצעירים ובמכינות של בינ״ה במרכז הארץ. הקימה ומובילה את בית המדרש של המרכז הגאה בתל אביב. גולן כיהנה כסמנכ״ל ארגון ״שחרית״, מכון חשיבה ועשייה, הפועל ליצירת שותפות חברתית חדשה בין כל חלקי החברה הישראלית למען עיצוב עתיד משותף. בתפקיד זה פיתחה, הקימה וליוותה קבוצות שיח

רגב בן דוד

העימותים בתל־אביב ביום כיפור, היריקות לעבר צליינים בירושלים והאמירה מפי הרב הראשי שהחילונים "מסכנים" ו"אין להם סיפוק בחיים" עלולים בהחלט להדהד את התחושה של ח"כ גפני, ש"אנחנו בעיצומה של מלחמת דת" שבצדה האחד עומדים החרדים והדתיים־לאומיים ובצדה השני החילונים. אבל האמת היא שזה ממש לא כך. רוב החילונים יכולים, ורוצים, לחיות בשלום עם היהדות שלהם – פשוט לא עם היהדות הזו.

במאמר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" הציע אבי שילון לנהל את "הקרב על היהדות" לא רק באופן לעומתי, אלא גם להציע אלטרנטיבה. הוא גם הצביע על מקור ההשראה – הרפורמים והקונסרבטיבים בארצות־הברית – וסיכם כך: "הציבור החילוני יכול להתחיל לפתח תכנים למעין דת רפורמית ישראלית".

שילון צודק לחלוטין לגבי הצורך להציג לצד הביקורת גם מענה חיובי, אבל לגמרי פספס את ההתפתחות האדירה של יהדות ישראלית חיה ותוססת, שהמונים כבר רואים את עצמם כחלק מתנועה הזו. רוב הציבור הישראלי (55%, כך לפי מחקר של רוזנר ופוקס) רואה בחיוב גם את הלאומיות וגם את המסורת. אלו ישראלים וישראליות שרוצים לשמור על הזהות היהודית שלהם, אבל בדרכם ועל פי ערכיהם – והם בהחלט יכולים להרגיש בנוח בתנועת היהדות הישראלית.

הנה, ממש במקביל לאירועים בכיכר דיזנגוף, בכל רחבי הארץ השתתפו עשרות אלפים בתפילות שהיו בהן תמהילים שונים של מסורת וחידוש: פיוטים עתיקים לצד שירה עברית קלאסית או עכשווית, בהובלה משותפת של גברים ונשים, והכל בהתאם למארגנים ולקהל. היהדות הישראלית היא שילוב של המסורת עם הזהות המודרנית שלנו כאן, הציונית, הליברלית, השוויונית והתרבותית. אל תטעו, זו לא גירסה פרווה של "מה שמוצא חן מהמסורת – והיתר לדתיים". היהדות הישראלית משלבת את היהודית והדמוקרטית, גאה ביהדותה וגאה בליברליות שלה. היא מאמינה לא רק ב"עשה טוב" אלא גם ב"סור מרע" – כלומר בלהציב קווים אדומים בהקשרים של שיוויון והדרה, גזענות או בדלנות.

בשונה מארגונים כמו "ראש יהודי", ארגוני היהדות הישראלית לא פונים לקהל חילוני ומנסים לתווך לו את המסורת בגרסתה הלא־ליברלית־אבל־עם־חיוך, אלא מציעים יהדות שמתאימה לו באמת, ועל הדרך מהווה בר פלוגתא מעמיק ומלומד בשאלות היהדות, עבור הארגונים הדתיים הלא־ליברליים.

אין ספק, החודשים האחרונים הביאו אל פני השטח זרמים תת־קרקעיים. רוב הציבור החילוני, שכבר כמעט התרגל לשיטה – הממסד הרבני והדתי מנותק לחלוטין מאורח החיים הליברלי, אבל זה מה יש, פשוט נסתום את האף סביב לידה, נישואין, גירושין – מאס בה. הציבור הזה זקוק ליהדות שתדבר ליברליות. ליהדות שוויונית, פתוחה, מכילה, שיודעת לשמור על הגרעין הזהותי מבלי להשאיר נשים בצד ומבלי להוציא להט"בים אל מחוץ למחנה.ליהדות שיש בה יחס מאיר פנים גם למי שלא משתייך אליה, ליהדות שחשובים לה הרעיונות החברתיים של צדק, ערבות וקדושת החיים.

  • המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics