מדינת ישראל נתונה בעיצומו של אירוע נורא, וכולנו נלחמים ממש על חיינו. האם זה הזמן לדבר על מוסר?

בשיחה אמר שגיא שדווקא הזמן הזה הוא הזמן לדבר על מוסר.

כשהרוע משתולל, ואנו רואים את ביטויו בצד השני – אנו נוכחים שבני אדם יכולים לפעול רע, ולגייס מתהומות הנפש את הרוע הלא ישוער – אז אין לנו אלא להבין שיש דבר כזה רוע אנושי.

לכן חשוב לדבר על תפקיד המוסר בהתמודדות עם שאלת הרע.

שגיא דיבר על כך שהתרבות היא רק שכבת דקה, דקה מדי, על נטיית האדם לרוע, ואין לנו על מה להישען מלבד על ההכרעה האנושית לבחור בטוב.

הבעיה היא שהרוע מתחפש ומתחכם לא אחת – ומדבר בשפות של צדק: "מעטים הם בני האדם שיגידו שאנחנו רוצים לרצוח מפני שאנחנו רוצים לרצוח. הם יתנו למעשיהם נימוק. אבל הנימוק איננו נימוק, ולא עומד בסטנדרטים הבסיסיים של רציונליות. הוא ביטוי להתפרצות אלימה של התהום: אותו כוח כאוטי שמתפרץ."

בשיחה עם צייטלין סקר שגיא כיצד מתייחסות פילוסופיות של המוסר לשאלת הרוע, והוא הבחין גם בין תורות מוסר שנובעות מן הנצרות, לבין תורות מהמסורת היהודית, הרבנית, ההלכתית והאגדית: "המסורת הנוצרית, שדרשה מהאדם שיתעלם מרוע, וייתן שיכו אותו, מובילה להשחתה," אמר שגיא. "במקום שאדם יזניח את המידות הטובות, הוא לא נעשה לבהמה, הוא נעשה למפלצת. ברוע צריך להיאבק.

"אנשי חמאס הם בני מוות. השאלה היסודית היא -עם איזה רוח אתה נכנס לקרב – האם אתה נכנס עם מטען של האדם הטוב, או מוותר עליה?"

שגיא מחה כנגד מי שטוען שכל מי שממשיך לשאול שאלות של מוסר בשעת קרב הוא בוגד, לא מבין, ולא יודע. "מי שאומר את האמירות הללו פותח את הדלת למפלצת האנושית."