עם הלחימה בעזה והסכנות בצפון, לאחרונה שומעים יותר ויותר דווקא על התעצמות הלהבות ביהודה ושומרון. מה הגורמים לכך, והאם יכול להיות שיש מי שסבור שאפשר לנהוג באיו"ש כפי שאנחנו נוהגים בעזה?

מצוות עגלה ערופה - שנועדה לזעזע אותנו כאשר אנחנו נוכחים במישהו מאחינו נרצח ומופקר לגורלו - מתבטלת אם ערכם של החיים מגיע לשפל. בדיוק משחיקה זו בערך החיים כאן תני פרנק מזהיר

רציחתם של ששת החטופים והחטופות הדגישה את התחושה שמשהו בשיח הפוליטי-ציבורי שבור: חסרות בו אמתפיה, אחריות וערבות. הרב ד"ר דניאל הרטמן וד"ר תומר פרסיקו מנסים להבין איך מתקנים את זה

בסיפור תלמודי מובאת פנטזיה על שובה נוכרי שהתאהב בשבוייו היהודים, מפני שנוכח בקשיות עורפם - ולא במובן המגונה - אלא כמי שמסרבים לשאת בשקט את הדין, ומתעקשים להמשיך להיות אדונים לגורלם

אביטל הוכשטיין, ר"מית מחזור ה' ברבנות ישראלית, אמרה ב"כאן מורשת": "סוגיית שחרור החטופים היא מדינית וצבאית, לא הלכתית. אם יש להנהגה רבנית תפקיד, הרי זה להכניס מורכבות לשאלות ערכיות"

בראיון לכאן מורשת הסביר הרב ד"ר דניאל הרטמן מדוע הוא בעד עיסקת חטופים, לא למרות שהוא ציוני דתי - אלא משום שהוא ציוני דתי. לדעתו, רבים במגזר יסכימו איתו ששיחרור החטופים הוא מצווה

"הרבה אנשים בציונות הדתית רואים בארץ ישראל את המצווה הכי חשובה כתנאי לגאולה," אמר הרטמן כשנשאל על סוגיית החטופים. "בעיניי חשוב יותר מה קורה בארץ ישראל, אלו ערכים יש כאן"

ח"כים של 'הציונות הדתית' עונדים את הלולאה הצהובה, יוזמים תפילות ומתאמצים לקרוע שערי שמים. אבל הציונות, וגם הציונות הדתית מחויבת משחר ימיה גם למעשה - וכרגע נחוצה הכרעה ערכית: להחליט ולפעול

פרשת השבוע מצווה אותנו שלא לקבל מצב של עבדות. בעיני אילה דקל כיכר החטופים הוא המקום של התקווה, הערבות והמאמץ להביא לכך שיתקיים בנו הפסוק: "וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב"

בעת מלחמה עלולה להשתלט עלינו אתיקה של חובה, וגם אתיקה של איסורים. אבל מעבר לשתי אלה צריך להתחבר לאתיקה של פנים ושמות, אשר בה תלוי קיומנו המוסרי המשותף וקיומנו כבני אדם

הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים דנו בשיקולים השונים בסוגיית שיחרור החטופים. הרטמן נזכר בימים שגיסו הטייס היה נעדר בלבנון, והוא הבין שלפעמים ההכרעה מתקבלת בשטח, ונותר רק לתמוך במשפחות ללא תנאי

אלכס צייטלין מארח בערוץ "באים אל הפרופסורים" את פרופ' אבי שגיא ואת פרופ' ישי רוזן צבי על הדילמות הגדולות בשעת מלחמה, ושואל: מה צריך לעשות כאשר יש אזרחים שבויים בעזה?

לפי ההלכה, שאלת פדיון השבויים היא מבחנו של הציבור: נייר הלקמוס של הסולידריות הקהילתית. לפני שאלות של מדיניות, המסורת תובעת התחייבות שלא להתעלם מסוגיית השבויים או להניח לה אפילו לרגע

ההנהגה הדתית בישראל הזניחה את תפקידיה הנבואיים והיא מעדיפה להטריח בדקדוקים כוהניים במקום לעורר דיונים ערכיים