כששר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף כתב בטוויטר שהחלטת בג"ץ המחייבת את המדינה לגייס חרדים היא מצערת, שכן "התורה היא סלע קיומו" של העם היהודי ו"התורה הקדושה תנצח", הוא הצליח לשאת את שם התורה לשווא פעמיים באותו ציוץ.
הדרך שבה משתמשת הנהגת הציבור החרדי בתורה על מנת לפטור את בניה מערבות הדדית ומנשיאה משותפת בעול ההגנה על הארץ מפגינה בורות, במקרה הטוב. לא רק שאין כל היתר בתורה לשלוח אחרים למות במקומך, אלא שההגנה על החיים ועל העם היהודי היא מצווה מפורשת. במקום להתעקש להעמיד עצמם בשירות מדינת ישראל כחלק מציות לתורה, משתמשים החרדים בתורה כשובר הפוטר אותם מכך.
אין לזה כל בסיס, בדיוק כפי שאין בסיס מסורתי לכלל מבנה החברה החרדית בישראל. לאורך מאות השנים האחרונות, מימנו קהילות יהודיות מספר קטן של תלמידי ישיבה הנחשבו עילויים, אולם לא היה בהיסטוריה היהודית מצב שבו כספי מסים של יהודים עובדים נגבו על מנת לפטור מגזר שלם מעבודה, בטענה שכולם לומדים תורה. אדרבא, הרמב"ם יוצא במפורש נגד הרעיון של תורה ללא עבודה, וכותב כי "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת" (הלכות תלמוד תורה, ג', י'). החברה החרדית בישראל מוסיפה פשע על החטא הזה, ומבקשת גם פטור משירות צבאי.
צה"ל זקוק לעוד חיילים, אבל הצורך בגיוס חרדים הוא בראשו בראשונה עקרוני: מדינה אינה יכולה לאפשר אפליה בין דם לדם. דמם של החרדים אינו סמוק יותר מדם אזרחים אחרים, ואין כל הצדקה לכך שחלק מהאוכלוסייה פטור מסיכון חייו ובריאותו, תוך כדי שהוא נהנה מכך שאחרים מתים ונפצעים למענו. העקרון הזה הנחה גם את שופטי בג"ץ השמרנים ביותר לדרוש לגייס את אזרחי ישראל החרדים.
מעבר לכך, אין מדינה שיכולה להתקיים כמסגרת ריקה שבה כל פרט עושה כרצונו. בלב רעיון האזרחות קיימת דרישה לא רק להגנה על זכויות, אלא גם לשותפות בבניין הכללי ובתרומה למפעל הקולקטיבי, לנטילת חלק בביסוסה של העצמאות שלנו ובקוממות של עם האוחז בגורלו במו ידיו. גם כאן, התרומה לכלל אינה רק חובה אלא זכות. הגיע הזמן שהחרדים יהיו אזרחים וישראלים.
לבסוף, שותפות בהגנה על ישראל אינה רק עיקרון אזרחי או צורך ביטחוני, אלא כאמור מצווה בפני עצמה. כפי שדורש משה רבנו משבטי גד וראובן, "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?!" (במדבר, ל"ב, ו'). דווקא במדינת ישראל נוצר עיוות דתי ומוסרי, שבו המסורת הופכת לתירוץ לניכור ואפלייה, והתורה משמשת כהצדקה להשתמטות משירות וערבות הדדית. "כל ישראל ערבים זה לזה" אינה רק סיסמה, אלא מיסודות המסורת היהודית.
הגיע הזמן שהציבור החרדי יעלה קומה במחויבותו לעם היהודי וייתן יד בבניין הארץ ובהגנתה. הגיע הזמן שהחרדים יהיו אזרחים מלאים במדינת ישראל. הגיע הזמן שהמנהיגות החרדית תוביל לחיבור הציבור שלהם עם החברה הישראלית, ולא להתנתקות, לניצול ולקיטוב.
