יש הטוענים שעד 7 באוקטובר עסקנו קצת יותר מדי בחיי הרוח והתרבות, ושכחנו שאנחנו חיים כאן גם על חרבנו. אבל אסור לאפשר לתנועת מטוטלת להביא לקיצוניות ספרטנית, שתשקיע אותנו בחיי חרב

ביטחון ישראל אמור להיות מוצב לפני כל אידיאולוגיה: הן זו הדוגלת בפתרון שתי המדינות והן זו של ארץ ישראל השלמה. הבעיה היא, שברוב המקרים, האידיאולוגיה היא המדריכה את העמדה הביטחונית

האם יחסי המגזר החרדי והציבור הכללי בישראל ישתנו אחרי המלחמה? האם יחול פיחות במעמדו הפוליטי של המגזר? ד"ר חנה פנחסי אמרה בראיון: "נדרשת חזרה לאתוס ממלכתי, וזו שפה שהחרדים לא דוברים"

בעת מלחמה עלולה להשתלט עלינו אתיקה של חובה, וגם אתיקה של איסורים. אבל מעבר לשתי אלה צריך להתחבר לאתיקה של פנים ושמות, אשר בה תלוי קיומנו המוסרי המשותף וקיומנו כבני אדם

באופן פרדוכסלי, הפעילים ל"שילוב חרדים" מגבירים את הלגיטימציה שלוקחים לעצמם פוליטיקאים מהמגזר לעוד תביעות למען המיינסטרים המתבדל. אסור להמשיך לשתף עם זה פעולה

אי-אפשר לשפוט אפילו לרגע את החיילים שירו בשוגג בשלושת החטופים, אך חשוב ללמוד על תופעת עודפי הכוח – כשהכוח חורג מעבר לגבולות שהוקצו לו, ולזכור עד כמה חשוב תפקיד המנהיגים והרבנים אל מולה

חשוב להחזיק חזון אוטופי, אבל היום עלינו לשקם את המתח בין תקוות הגאולה לבין ראייה מציאותית. צריך להיזהר מ"לנצח יותר מדי" - מפני שניצחון כזה יוביל לתגובת נגד חריפה אף יותר

המקרא מצייר תמונה מורכבת של מלחמה: מסיפור המלך הרשע שהקריב את עצמו למען הכלל, עבור בצבא המתנדבים של דבורה הנביאה, ועד לסתירות בין מוסר הנביאים לבין מלכים לוחמים שבחרו להתעלם מהם

השקפת העולם הקנאית חושבת שמשבר חברתי קשה מחייב החרפת המצב עד להכרעה. אלא שהמציאות מוכיחה שכאשר מחריפים את המצב יותר מדי כבר אין אפשרות להכריע והמהלך נכשל כשלון חרוץ

אחרי 2,000 שנות גלות, עם ישראל חזר לארצו והקים בה צבא - ואז צפו גם המון שאלות, בעיקר סביב השימוש בכוח, כי ברור לנו שיש רמה מסוימת של הפעלת כוח שהיא כבר "לא יהודית"

הצעת החוק שמעניקה פטור מגיוס לחרדים מגיל צעיר משמעותה הפליה בין האזרחים. המציאות שתיווצר היא לא עוד "תורתו אומנותו", אלא "תורתו - הגנתו מפני סיכון חיים"

ספרי התנ"ך עם לוגו הרבנות הצבאית, הטקסים בכותל, המעורבות של הרב הצבאי ועוד אלמנטים דתיים החלו תופסים מקום בהשבעת חיילי צה"ל. מה מוביל את צה"ל לאמץ זאת?

בעריכה המחודשת של "שיח לוחמים" פורסמו שיחות עם תלמידי "מרכז הרב", שהושמטו מהגירסה המקורית. הפער בין תפיסותיהם כשליחים של ההיסטוריה לבין התפיסות האינידבידואליסטיות של החיילים החילונים משקף את המציאות הישראלית 

לפי הקוד האתי, אין מה להתלונן על אנשי אקדמיה בגרמניה ששתקו לנוכח פשעי הנאצים; הם פעלו על פי הקוד

הרב ד"ר דניאל הרטמן בתגובה על דבריו של הרב יגאל לוינשטיין על שירות נשים בצה"ל

הרב ד"ר דניאל הרטמן על משפטו של החייל אלאור אזריה, פורסם ב'ישראל היום'

נשיא מכון הרטמן כותב על פרשת החייל אלאור אזריה

אין די בהחלטה המוצדקת של הרמטכ"ל להעביר את ענף תודעה יהודית מהרבנות הצבאית, צריך גם לפתח חלופות תרבותיות

מינוי בכירים במערכות הביטחון מבין אנשי הציונות הדתית מעורר חרדה במגזר החילוני ושמחה במגזר הדתי. איפה האתגר שלנו?

אחת המוטיבציות של הפרוייקט הציוני היתה מימוש הפנטזיה להפסקת היותנו מיעוט, השבוע למדנו שוב שזה לא עובד. ד"ר מיכה גודמן מציע לשוב אל השיח היהודי הישן - ממנו ברחה הציונות - להשלים עם חוסר הנורמליות ולהעניק לה משמעות