מתקפת הטרור האכזרית של שמחת תורה תפסה אותי בחופשה ברומא. עוד לפני שהצלחתי לברר את ההיתכנות של הטיסה חזרה הביתה כבר הוצפתי בעשרות הודעות תמיכה ודאגה לשלומי ולשלומנו, מחברים וממכרים בארצות הברית ובקנדה. כמעט כל הודעה כזו לוותה בשאלה הכנה מה ניתן לעשות למעננו.  

יהדות התפוצות מפגינה בימים אלו תמיכה עצומה וחסרת תקדים בישראל ובישראלים, והיא מקור לכוח ולאופטימיות. אלפי יהודים משתתפים בצעדות ובמפגני תמיכה בישראל, דמויות בולטות במרחב התרבותי פעילות בתקשורת וברשתות החברתיות, אנשים שולחים ציוד ללוחמים ולנפגעים, מגייסים תרומות ועוד.  

הנה למשל, ארגון הפדרציות הצפון אמריקאי עדכן כבר בשבוע השני למלחמה שגייס 388 מיליוני דולרים מתוך קמפיין חירום של 500 מיליון דולר לתמיכה בישראל. יש לציין כי סכום שכזה, חצי מיליארד דולר, הם הגדלה של 25 אחוז(!) בהיקף התרומות השנתיות מיהדות צפון אמריקה לישראל – והם נתרמו על אף שהמגמה בשנים האחרונות היא של ירידה בהיקף, ולמרות שבעשרות השנים האחרונות ישנה התרחקות בין יהדות ארצות הברית לבין ישראל. 

לצד התרומות וההזדהות הרגשית, התמיכה בישראל מתבטאת גם בפעולות בשטח. אחת הדוגמאות הבולטות היא ההחלטה של קרן וקסנר – המפעילה בישראל ובארצות הברית תוכניות מנהיגות יוקרתיות, המבוססות על לימודים בהרווארד – להפסיק את תמיכתה בת עשרות השנים באוניברסיטה. זאת לאחר שהנהלת המוסד לא גינתה באופן חד משמעי את מעשי הרוע של החמאס ולא את הודעת הסטודנטים הפרו–פלסטינים בקמפוס, שהאשימו את ישראל באחריות לטבח.  

התמיכה של יהדות צפון אמריקה בישראל אינה חדשה. עוד לפני קום המדינה ארגונים יהודים בארצות הברית ובקנדה – כמו ארגון נשות הדסה והג'וינט – פעלו לטובת הצלת יהודים ודאגו לרווחתם ולהצלחת התיישבותם בארץ. הקול של יהודי צפון אמריקה אף שיחק תפקיד מכריע בהצבעה באו"ם של נשיא ארה"ב דאז, הארי טרומן, בעד הקמת מדינת ישראל.  

מאז ועד היום פועלים מדי יום ארגונים, מוסדות וקהילות של יהודים בצפון אמריקה כדי להבטיח את המשך הקשר המיוחד של הממשל האמריקאי עם מדינת ישראל, ולשמור ולהגן על ישראל בזירה הבינלאומית. לתמיכה זו יש גם פוטנציאל אסטרטגי מכריע בנוגע למלחמה: ככל שזו תימשך, כך אתגרי ההסברה שלנו יגדלו ונזדקק לסיוע בהסברה ובהפעלת לובי פוליטי. 

 נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, מוביל תמיכה חסרת תקדים מצדן של מעצמות מרכזיות בעולם המערבי. זהו בהחלט נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה לישראל. ביידן מזהה את עצמו כציוני, ובית הנבחרים האמריקאי הצטרף אליו בתמיכה כמעט מקיר לקיר באישור סיוע מיוחד לישראל בגובה של 10 מיליארד דולר. ואולם חשוב להבחין בין התמיכה של הממשל האמריקני, המושתתת על שותפות ערכית ועל אינטרסים ביטחוניים ומדיניים, לבין התמיכה של יהדות צפון אמריקה בישראל, הנובעת מנאמנות, משייכות, משותפות גורל ומהכרה במדינת ישראל כמרכזית לקיומו של העם היהודי.  

למרות פערים גדולים שקיימים לעתים בתפיסות, בין יהדות צפון אמריקה לבין יהודי ישראל, עלינו להכיר במעגלי השייכות והנאמנות שלנו ולהתייחס לבני עמנו שם כחלק מהמשפחה כאן. נכון שהם אינם מצויים איתנו כאן ועכשיו, באימה ובכאב של הימים הללו, אך הם איתנו בלב ובנפש. הם השותפים הטבעיים שלנו, גם כשהם מתקשים להבין החלטות שלנו ולהסביר אותנו.  

על העם היהודי בישראל לשתף את יהודי התפוצות במה שקורה כאן, להקשיב להם, להתחיל "לספור" אותם, לגייס את תמיכתם מתוך כבוד לעמדת השותפות והנאמנות שהם באים מתוכה. ההתגייסות האדירה של יהודי צפון אמריקה למאמץ המלחמתי אינה רק נכס אסטרטגי בינלאומי יקר ערך, אלא הוכחה לקיומה של הישות שקרויה "עם ישראל". כשם שהעורף בישראל תומך בלוחמים שבחזית, כך יהדות העולם היא העורף שתומך במדינת ישראל.