מתוך האסון וסיפורי הזוועה, מתחילה לקום ולהופיע דמותה החדשה של מדינת ישראל: אזרחים ואזרחיות שברגע האמת, ללא היסוס, שמים במרכז את ערכי הערבות ההדדית, הדאגה לזולת, ההתגייסות המוחלטת. המתמסרים עד הסוף להציל, לחלץ, לעזור, לחזק, להסיע, להאכיל, לתמוך, לצייד, לשמור, לנחם, לטפל, לבשל, לתרום, והכל באהבה ובדאגה אין קץ.

אין מדובר כאן בארגונים ממוסדים ועמותות סיוע מיומנות וממומנות בלבד. זוהי הבנייה של אתוס חדש. אלו היסודות הערכיים של חברת המופת שאנחנו בונים עכשיו מלמטה. ללא מנהיגות ממוסדת וללא הכוונה מלמעלה – הממשלה הרי נעלמה לגמרי מהתמונה – אלא רק מלמטה, מהחברה האזרחית.

ארגונים חברתיים מתריעים כבר מזה שני עשורים על נסיגת הממשלה מדאגה לאזרחיה, על הפרטת הרווחה ועל העברת האחריות לאוכלוסיות מוחלשות אל עמותות סיוע. אלא שהפעם הממשלה לא סתם התנערה מאחריות. היא הפקירה את אזרחיה באופן המחפיר והמזעזע ביותר. לתוך הוואקום הנורא הזה, שגבה חיי אדם, נשים, ילדים, תינוקות, קשישים, משפחות שלמות, נכנסה חברה אזרחית עם ברק בעיניים, סכין בין השיניים ולב זהב.

מהמנהיגות הרשמית אף אחד כבר לא מצפה לכלום. בתוך המציאות הזאת, החברה האזרחית, התארגנויות השטח, אינסוף היוזמות – יוצרות תשתית מחויבת עד עמקי נשמתה למדינת ישראל ולחברה הישראלית. כמו יפי הבלורית והתואר ששזורים באתוס הגבורה שלנו כבר 75 שנה, מתייצבים בימים אלו אנשים ונשים בכל הגילאים, העדות, העמדות והדתות בהתגייסות חלוצית מסוג חדש.

הפעם ניצבים בפנינו אתגר והזדמנות כפולים: לא רק חברת מופת יהודית-ישראלית אנחנו בונים ובונות כאן, אלא גם חברה משותפת. כשערבים ישראלים מסכנים את עצמם ואף מקריבים את חייהם כדי להיכנס ולחלץ צעירים וצעירות משדות הטבח, כשגם משפחות ערביות רבות מבכות את יקירהם שקיפחו את חייהם בהתקפה הרצחנית של שבת בבוקר, כשאין ספור אזרחים ואזרחיות ערבים מתייצבים לסייע, להאכיל, לטפל –  המרקם החברתי המשותף שלנו חייב להישמר ולהמשיך להיבנות מתוך הסולידריות. . באין מנהיגים, גם אין אינטרסים פוליטיים שיתערבו ויפגעו במאמצי הבנייה המשותפת, היהודית-ערבית, של חברת המופת החדשה. זה עלינו, יהודים וערבים, להקים יחד את חברת המופת שכוללת בתוכה באופן האורגני ביותר את כולם.

תפקידם של מנהיגים נבחרים להיות "האבא והאמא" של כולם. כך עושים ועשו מנהיגים ומנהיגות דגולים ברחבי העולם ולאורך ההיסטוריה. אצלנו, למצער, כבר מזמן אין מנהיגים דגולים כאלה. אבל אין זה המצב לגבי ההתעוררות האזרחית המופלאה שבבת אחת, כמו להקה של אלפי ציפורים, שינתה מסלול והתבייתה על מטרה אחת: להיות האבא והאמא של כל מי שנפגע, חרד ומסכן את עצמו במלחמה האיומה הזאת.

"אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים לעיני כל", כתב חיים נחמן ביאליק. כמה מזל שיש לנו, כעם, כזו רוח.