י"א 2, יקרים ואהובים לי,
מי חשב שנחזור לזום הממושבץ הזה. מי דמיין באלו נסיבות…
1. שמחתי לראות אתכם. עם מצלמות פתוחות, עם מצלמות כבויות. רק השמות עשו לי תחושה של בית. אז תודה על זה.
2. אנחנו בחוסר ודאות יוצא דופן, שסביר שיימשך לפרק הזמן הקרוב. יש משהו מתיש בהתנהלות תחת חוסר וודאות, ולכן ננסה לייצר ודאויות איפה שאפשר.
3. החוסן של החברה הישראלית, בדגש על העורף, הוא דבר עם עוצמות שקשה לדמיין. וזה – זה, מעבר לכל דבר אחר – מקור הכוח האמיתי של מדינת ישראל. גם אתמול, כשהיו חלקים ואיזורים בהם נדמה שמדינת ישראל הרשמית פשוט לא מתפקדת, העורף האזרחי התנהל באופן שעוד יסופר עליו. גם בהיבט הבטחוני וגם בהיבט האזרחי. קורי עכביש, אם לרפרר לנאום המפורסם של חסן נסראללה, שֵׁם רשעים ירקב, הם החומר החזק ביותר שיש בטבע. כשהם ארוגים יחד, דבר לא יכול להם. דבר לא.
4. החוסן הזה מורכב מכולנו. מכל כך הרבה אנשים. גם מכם, גם ממני. אני מזכיר דברים שאמרתי לכם בהקשרי השיחה שנוכל לנהל עם נפגעי תקיפה מינית: אתם בצד המבוגר של הסיטואציה. לא מבוגר שאוחז בנשק ונלחם, אבל לגמרי בצד המבוגר. והיכולת שלכם לסייע למי שמסביב, היא גדולה מאוד.
5. מה זה אומר? שאם יש לכם תפקיד בבית, פשוט תכפילו או תשלשו אותו. תפנו מדיח מיוזמתכם, תעבירו מטאטא בלי שיבקשו מכם. תשחקו עם האח הקטן או עם הילדים של השכנים. תייצרו לעצמכם תפקידים. לא להכביד, אלא לעזור. קודם כל ברמה הביתית.
6. מעבר לזה, לפתוח עיניים ולב כלפי הסביבה, בדגש על ילדים קטנים ואנשים מבוגרים. ילד שבוכה כי נקלע לאזעקה באמצע הרחוב – תזמינו אותו לממ"ד שלכם. אישה מבוגרת שמתקשה לרדת במדרגות – לסייע לה. לפקוח עיניים. דברים שאמרתי לכם כבר הרבה פעמים: כשיש לך תפקיד באירוע, הוא נצרב אצלך באופן אחר. אם אנחנו מצליחים להיות אקטיביים, ולא רק פאסיביים – זה מעניק לנפש עוד שכבה דקה של חוסן. כזה שעוד נזדקק לו.
7. לתפקידים שאנחנו נוטלים על עצמנו, ביחס לבית וביחס לסביבה, יש עוד חשיבות. זה נותן לכם אפיק עשייה, שמפנה אתכם מצריכת חדשות. כמות המידע והמספרים שאנחנו נחשפים אליהם, מעמיסים על כולנו משקל רגשי בכמויות שלדעתי מעולם לא נפגשתם בו. אני באופן אישי בוודאי לא נתקלתי בכמויות מידע כאלה, שמייצרות גלי הדף של רגשות. אין דרך לעבד את המידע הזה בטווח זמן קצר. אין לי איך לנסח את זה אחרת: הצריכה החדשותית המוגברת שואבת אותנו למטה, ואנחנו צריכים לחתור בכוח נגד סיבי המציאות, כדי לעלות למעלה.
8. הדבר הזה נכון פי אלף, מיליון, מיליארד וטריליון לגבי סרטונים שעוברים ברשתות. כמה מילים בהקשר הזה.
8. ב. כהקדמה, צריך לומר כאן דברים חדים שמעולם לא אמרתי בחדות כזו, ואני כותב לכם אותם לא נטול חששות. ובכל זאת כותב: התרבות שלנו, הדת שלנו, האנושיות שלנו, התפיסה שלנו את צלם אלוהים – היא עצם הלוז של מי ומה שאנחנו. מולנו נמצאים אויבים שהאנושיות שלהם, אם אפשר לזהם את המילה אנושיות בצלמם של מחבלים מתועבים והמונים צמאי דם שנוהגים כפי שנהגו, לקוחה ממחוזות של חושך ואפלה. סוף האור לנצח, סוף הטוב לנצח, אבל עד אז, אנחנו רואים את מחירי החושך. החושך הסמיך, הכבד והמורעל.
8. ג. אני חוזר לסרטונים. אל אל אל תצפו בסרטונים האלה. לא בסרטוני גופות, ולא במראות האימים של החטופות והחטופים שנשבו והועברו לעזה. אין בהם דבר מלבד פורנוגרפיה וחילול צלם אלוהים שבאדם, שהוא חביב שנברא בצלם. הדרך של החושך לשכפל את עצמו, היא באמצעות סרטוני הזוועה האלה, שאם יש אלוהים בשמיים, הוא יינקם ממפיציהם. הדרך של האור צועדת בשבילים אחרים. של אהבה ושל חסד, של חמלה ושל אנושיות. כלפי המשפחה, כלפי השכן שלכם בבניין, והלאה, במעגלים הולכים ומתרחבים.
8. ד. אני חוזר לעובדה שאתם מבוגרים. סרטון כזה מגיע לאח שלכם בחטיבה, עובר בקבוצה של הגדוד, או בכל מקום אחר – תבלמו את זה. יש לכם לא רק אחריות, אלא גם כוח. הרבה מכפי שנדמה לפעמים. כוח שצריך אותו כרגע עבור אחינו בית ישראל (ולא רק בית ישראל: גם פיליפינים, נפאלים, בדואים, ועוד כל כך הרבה), הנתונים בצרה ובשביה, שנמצאים כרגע בסיטואציות קשות. צריך את הכוח והאחריות הזו כלפיהם, כלפי משפחותיהם, וגם כלפיכם עצמכם וכלפי היקרים לכם, שלא צריכים להחשף למראות הללו.
9. כמו שאמר ושיתף שיר האהוב: מערכת היחסים הרגילה בין מורה לתלמיד, קצת משתנה בימים האלה. חלק מצוות המורים – או המעגלים הקרובים שלהם – מגוייס. חלק מצוות המורים חווה פגיעה, במעגלים משתנים. אתם יכולים להוות מקור חוסן גם כלפינו. כמו שנתתם לי תחושה של בית, אתם יכולים לתת גם להם.
10. אירועי השבת ושמחת תורה היו כנראה, למיטב שיפוטי, היום הקשה בתולדות מדינת ישראל. נכנסנו למלחמה הזו בתנאי פתיחה רעים מאוד. ובסופה של תקופה, אנחנו ננצח. לא יודע אם תוך שלושה ימים, אם תוך שלושה שבועות, או תוך שלושה חודשים. אבל אנחנו עוד נשוב ונסתכל על השבועות האלה, יחד עם הרבה אגמי עצב – גם עם מעיינות של תקווה. בידיעה שיכול יכולנו לה. שיכול יכולנו גם להם. ושהאור גבר על החושך.
11. חזרה לסעיף 2, ובנימה קונקרטית: אין עדיין מידע בנוגע לחידוש הלמידה מרחוק או מקרוב. אשלח עדכונים ברגע שיהיו כאלה. גם עם זה נסתדר, מרחוק (אלוהים למי יש כוח) או מקרוב (האמת, גם למי יש כוח. אבל אז לפחות נוכל להתחבק).
כנראה שיש משהו בקשר החד-צדדי הזה, שלא מאפשר הבעת רגשות מלאה בלי שתצא איש תמהוני עוד הרבה יותר ממה שאתה גם ככה נתפס כתמהוני. אבל דעו שאני אוהב אתכם מאוד. הרבה מכפי שתוכלו לדמיין. והדמעות היום יעידו❤️
"העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול"
אמן אמן אמן סלה ועד.
כל האור והטוב,
שי
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
