גם כשהיו ילידים נכבשים בצפון אפריקה, היהודים היו מיעוט גם שם, ולכן חוו את הקולוניאליזם באופן מורכב: כי על אף הדיכוי, היו תחומים - כמו זכויות הפרט והביטחון הפיזי - שבהם הכיבוש שיפר את מצבם

מול הצער הכבד, אל לעורף להבנות חברה של "אנחנו והם": אנו מחוייבים לשמר חברה טובה וסולידרית, שגם הניצולים והשכולים יוכלו לחזור אליה. אסור לתת לפחד מרוע להכתיב כאן את תפיסת המציאות

לנוכח המצב, מחנך כיתת י"א 2 בתיכון הרטמן, שי גיליס, כתב לתלמידיו: "החוסן של החברה הישראלית, בדגש על העורף, הוא דבר עם עוצמות שקשה לדמיין, והוא מורכב מכולנו". קראו את המכתב המלא

שבעים שנה לאחר השואה, אנו מוצאים את עצמינו: היהודים-הישראלים, שהעמידו את ההמשכיות היהודית על קיומה של מדינת לאום יהודית חזקה, אל מול היהודים התפוצתיים שהעמידו את ההמשכיות היהודית על ביצור זכויות האדם האוניברסאליות, תהלה פרידמן בניסוח מדויק של האנטישמיות החדשה והישנה וכיצד היא חודרת אלינו הביתה לתוך המשפחה

אחת המוטיבציות של הפרוייקט הציוני היתה מימוש הפנטזיה להפסקת היותנו מיעוט, השבוע למדנו שוב שזה לא עובד. ד"ר מיכה גודמן מציע לשוב אל השיח היהודי הישן - ממנו ברחה הציונות - להשלים עם חוסר הנורמליות ולהעניק לה משמעות