גם מי שמתנגדים בכל לבם לאידיאולוגיה הגזענית של מפלגת "הציונות הדתית" ולבצלאל סמוטריץ', העומד בראשה, מניחים כעובדה, שמדובר בתפישה יהודית מסורתית. אולם לא כך הוא.

האורתודוקסיה, כפי שלימדנו פרופ' יעקב כ"ץ, היא יצירה של המאה ה–19, שבאה לעולם בתגובה לתהליכי החילון והתנגדות לרפורמה. האורתודוקסיה הלאומית היא יצירה מאוחרת יותר, וזו המשיחית מאוחרת אף ממנה. ראשיתה של האחרונה בחוג הרב אברהם יצחק קוק בראשית המאה ה–20, אך היא נותרה שולית עד 1967, אחריה הפך בנו, הרב צבי יהודה קוק, למנהיג תנועה חדשה, שלאחר מלחמת יום הכיפורים נודעה כ"גוש אמונים".

מדובר בהתפתחות חדשה, בת כמה עשורים, שזרה לא רק לאורתודוקסיה המודרנית אלא גם למפד"ל ההיסטורית. יש לזכור ששר הפנים, משה חיים שפירא, מנהיגה של המפד"ל ב–67', היה מראשי המתנגדים ליציאה למלחמת ששת הימים. במובן האידיאי, הציונות הדתית המשיחית היא צירוף בין תפישות שונות ממקורות שונים, שרק החיבור ביניהם מביא לתמונת העולם המסוימת הזאת. בבסיס העמוק (מעין לא־מודע תרבותי) נמצא מושג הגוי וההבחנה הבינארית בינו לבין היהודי. להבחנה זו שורשים קדומים, וכבר בספרות חז"ל אנו מוצאים תפישה שלפיה יהודי וגוי הם ניגודים מוציאים ושהעולם מחולק ביניהם באופן דיכוטומי.

ואולם, הגוי הוא מושג ריק, שמתמלא בתכנים וסטריאוטיפים שונים בתקופות היסטוריות שונות. במדינת ישראל התחבר הגוי ל"אחרים" שונים: לפליטים ומהגרי עבודה, לעולים מחבר המדינות לשעבר שאינם יהודים על פי ההלכה, וכמובן לפלסטינים ו"סכנותיהם" הדמוגרפיות. החיבור בין קבוצות אלה לבין קטגוריית הגוי העצימה את הסכנה שבהם והפכה אותה למוחלטת.

החרד"ל כציבור מובחן גם הוא תופעה חברתית חדשה. החרדיות הלאומית צמחה עם הישיבות, שאימצו את תורת הרב קוק (מרכז הרב ובנותיה) החל בשנות ה–70 וה–80, כאשר אלה מאסו ב"פשרנות" של הציונות הדתית והקימו מסגרות שונות (ישיבות תיכוניות, אולפנות, תנועות נוער), שבהן המוקד היה דחייה הולכת וגוברת של עולם הערכים הליברלי והקפדה על מצוות, ובראש ובראשונה "צניעות". ההפרדה בין המינים, שלא היתה מוכרת בבני עקיבא, הפכה פתאום לתנאי סף לדתיות "אותנטית".

מעבר לכך, הישיבות הלכו ודחקו את לימודי החול ועמם את המודרנה. יש כאן למעשה ניסיון לקחת את המרכיב הלאומי של הציונות בלי היסוד המודרני שמובנה בו, ולייסד סוג חדש של דתיות. ההתקרבות של החרדים ללאומיות הביאה לכך שמבחינה אידיאית המרחק בין חרדים לחרד"לים קטן מאוד, וזהו הרקע לחיבור בין "הציונות הדתית" לבין "נעם" החרד"לית ו"עוצמה יהודית" הכהניסטית, שלא מעט צעירים חרדים מצביעים לה.

ויותר מכך, יש להכיר בסכנותיה חסרות התקדים, שנובעות מכך שכשהלאומיות מקבלת מעמד מטאפיזי, יחד עם ממדים גזעניים מובהקים, מלווה בשוביניזם עתיק, ואין עליה שום רסן של מודרניות — היא מביאה לעמדות מחרידות, כגון הטפה להפרדה בין יולדות ושאיפה למחיקת כפרים. כך יכולה להיוולד "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ', שלמרות ההכחשות, הוצגה כתוכנית של מלחמה טוטלית בכל הפלסטינים, שלא יקבלו את מעמדם הנחות כגרים תושבים, וכלשונו: "צה״ל כבר יידע מה לעשות".