כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו:הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו.התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח, קומי לך, רעייתי יפתי ולכי לך

המילים האלו, שנקרא עוד מעט בשבת חול המועד של פסח, מתארות היטב את התקופה בשנה שאנחנו נמצאים בה. קשה לא להרגיש – בעיניים, באוזנים, באף ובכל הגוף – את תחושת ההתחדשות באוויר. אפילו, הייתי אומרת בזהירות רבה, את ניצני התקווה. הטבע ממשיך, מראה לנו שיש התחדשות בעולם, ואנחנו חוזרים אליה בכל שנה.

במחלוקת מפורסמת במסכת ראש השנה שיש לה גם ביטויים במדרשי ההלכה, אומר רבי יהושע שבזמן הזה, בניסן, נברא העולם, ובניסן עתידה גם הגאולה להגיע: "בניסן נברא העולם… בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".

לפי עמדה זו ניסן הוא זמן של התחדשות. הוא משחזר את אירוע בריאת העולם וכן את גאולת ישראל ביציאת מצרים. לכן בניסן קשה מאוד להתעלם מהאפשרות שהעולם יהיה, או לפחות יכול להיות, טוב יותר. הדבר ניכר בשתי נקודות המבט שניסן מציע על טיבו של הזמן – נקודת המבט על הזמן ההיסטורי, הקשורה ליציאת מצרים, ונקודת המבט על מחזור ההתחדשות של הטבע, הקשורה לבריאת העולם. שתיהן יחד מבליטות היבטים של התחדשות ושינוי לטובה במציאות. הכל משתנה לטובה. הכל מתחדש.

לעומת זאת, רבי אליעזר טוען שלמרות שניסן הוא זמן הגאולה "ההיסטורי" ממצרים, אנחנו ניגאל דווקא בתשרי, שהוא גם הזמן בו נברא העולם: "בתשרי נברא העולם… בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל".

זכרו לרגע את התמונות של ה-7.10: הארץ חמה ויבשה. מחזור הצמיחה וההבשלה הסתיים, רוב העבודה החקלאית כבר הושלמה. התבואה נקצרה, הפירות נאספו, הכרמים נבצרו בין כסה לעשור והארץ, אפשר לומר זאת בכאב, על סף המוות. בעיצומו של תשרי, מתחיל "זמן רְבִיעָה". הקרקע מוכנה, צמאה ומשתוקקת לקבל את המים והחיים שהם מביאים; הארץ זקוקה לגשם שישקה אותה מלמעלה, ולהתחדשות מי התהום שישקו אותה מלמטה.

בניסן ניתן לראות את ההתחדשות של הטבע בעין. בתשרי ההתחדשות היא משהו שאנחנו יכולים רק לדמיין, במילים אחרות: אנחנו נדרשים להאמין, לקוות, להתפלל. התפילות שלנו בתשרי – על הגשם, על התשובה – הן תפילות על דברים שאינם נראים לעין. אנחנו זקוקים לישועה שלא בטוח אם תבוא ומתי תבוא.

בתשרי אנחנו מתפללים על המים. אנחנו מתחילים להגיד בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" ועורכים את טקס ניסוך המים כי אנחנו מאמינים באפשרות של גשם. אנו מאמינים שהמציאות הקשה והיבשה שמולנו היא לא הכרחית ובלתי משתנה. הכל יכול להשתנות מן הקצה אל הקצה.

אם נחבר את עמדתו של רבי אליעזר בשאלת זמן הבריאה לעמדתו בשאלת זמן הגאולה אפשר לומר שבעיניו הגאולה לא תהיה בריאה מחדש, אלא בריאה חדשה. האמונה בגאולה היא אמונה במציאות חדשה שנוצרת יש מאין, מן הדמיון והתקווה. כמו שאומר הנביא ישעיהו: "הנה אני בורא לכם שמים חדשים וארץ חדשה"

אולי הדבר שהוא רוצה לומר תקף גם בימינו: על מנת להיגאל באמת עלינו לחשוב על הכל בדרך אחרת, סדר חדש, תכנית חדשה.

ובאשר ליציאת מצרים – לדעתו של רבי אליעזר זהו אירוע חד פעמי, ניסי לחלוטין שלא היה כמוהו. בפעם הבאה שניגאל זה יהיה שונה לגמרי, אם כי ניסי וחד פעמי באותה מידה. ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, היא מתחרזת.

עתה נוכל להתעמק עוד יותר בכוונתו של ר' יהושע לגבי הגאולה: לפי תפישתו הגאולה אינה משהו חדש לגמרי, מחוץ לטבע ולהיסטוריה. הגאולה פועמת בתוך הזמן, בתוך ההיסטוריה, בפעימות מחזוריות וקבועות, כמו פעימות הלב.

כמו בברכת האילנות שאנחנו אומרים בחודש ניסן: "שלא חסר בעולם כלום", הסוד טמון במציאות. הסימנים מצביעים עליה נמצאים בכל מקום, כי אנחנו מתחדשים כל הזמן. לפיכך יציאת מצרים היא לא אירוע חד פעמי, אלא דבר מה שחוזר על עצמו כל הזמן ואף מלמד אותנו, מדריך אותנו (למשל: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", ועוד).

הרב יצחק (ייץ) גרינברג אוהב לומר שהמסר המרכזי של יציאת מצרים הוא שהקב"ה מתערב בהיסטוריה על מנת לשחרר את העבדים. בנושא זה – שווה לו להתערב. במובן זה, פסח הוא קריאה עבורנו להמשיך את דרכו בכך ששוב ושוב נשאף לצדק ונילחם על שוויון ותיקון. יציאת מצרים היא דוגמה לגאולה שעלינו לשאוף אליה כל הזמן. היא לא אנומליה, להיפך – היא טמונה בטבע ובהיסטוריה ועלינו לתפוס בזנבה ולהמשיך איתה למקום הנכון.

לכאורה, רבי אליעזר ניצח במחלוקת. קיבלנו את עמדתו שהעולם נברא בתשרי, שאין קשר בין מעשה הבריאה ליציאת מצרים. אולם מצד שני, כמעט שלא מצטטים את קביעתו כי "בתשרי עתידין להיגאל". היא נשכחה ובמקומה כולנו מכירים את המשפט "בניסן עתידים להיגאל". קיבלנו את עמדתו העקרונית של ר' יוסי על הגאולה כמשהו שמתהווה מתוך הטבע וההיסטוריה.

כשאני עומדת מול המציאות הבלתי אפשרית שאנחנו נמצאים בה, אני באמת לא בטוחה לאיזו גאולה אנחנו זקוקים. מצד אחד, לגאולה של ר' אליעזר: להאמין בעולם חדש לגמרי שיוולד יש מאין מהקרקע הקשה והסדוקה של המציאות. מצד שני, לגאולה של ר' יהושע, המאמין בגאולה שנראית לעין, שכבר מתקיימת במחזוריות של הטבע ובגילגולי ההיסטוריה.