לפני כמה שבועות נערך במכון הרטמן כנס בנושא "מבט עכשוי על חוק השבות" של המרכז ליהדות ומדינה. לפחות משתי בחינות, חוק השבות הוא החוק היסודי והחשוב ביותר בספר החוקים של מדינת-ישראל: הוא הבסיס לזהותה של ישראל כמדינת היהודים, והוא מתחם את גבולות העם.
כבר בעת הצעתו עמד דוד בן גוריון על ייחודו של החוק, הקובע שלא המדינה מקנה את הזכות להיות אזרח בה, אלא הזכות הזו טבועה בכל יהודי בכל מקום אשר יהיה בו, באשר הוא יהודי.
מיום חקיקתו עורר החוק סערות פוליטיות ומשפטיות, והמחלוקות סביבו ממשיכות לבעבע גם 52 שנה אחרי תיקונו האחרון, ואפילו אחרי שזכה למעמד כחוק יסוד במסגרת "חוק הלאום" לפני כארבע שנים. גם היום מערערים על החוק משמאל ומימין. אלו אומרים: "החוק פוגע בשיוויון האזרחי בישראל", ואלו אומרים: "יש לצמצם את הקף החוק, להגדירו הגדרה אורתודוכסית יותר, ולבטל את ההכרה בזכות השבות של נכד ליהודי".
האם החוק עדיין משקף את ערכי העם היהודי ומדינת-ישראל היום? אולי הגיע הזמן להפריד בין השאלה "מיהו יהודי" כשהיא נשאלת לצורך קבלת אזרחות, לבין השאלה "מיהו יהודי" כאשר כל אחד שואל את עצמו איזה יהודי הוא בזהותו האישית?
בהסכת "בין שמים וארץ" משוחחים נשיא מכון הרטמן, הרב ד"ר דניאל הרטמן, והרב ד"ר שרגא בר-און על סוגיות של יהדות וישראליות שנמצאות בלב השיח הציבורי כיום. בכל פרק מצטרפת גם הרבה תמר אלעד-אפלבום לחלק האחרון של השיחה, ומאירה את נושא הפרק מנקודת מבט נוספת, מתוך עולם ההגות היהודית לדורותיה.
מוזמנים ומוזמנות להאזין.
