בימים אלה, כשאזרחים רבים יוצאים לרחובה של עיר להפגין נגד מדיניות הממשלה בנושא החטופים, רועם קולם של המתנגדים הטוענים כי מאבק זה פוגע ביכולתנו לנצח ולהשיב את החטופים. לשיטתם, המאבק בחמאס, שיוביל גם להחזרת החטופים, הוא עיקרון-על הקובע את האסור והמותר. פעילות שעלולה להשתמע ממנה פגיעה במטרות המלחמה הינה אסורה.
לפי עמדה זו, בעת מלחמה יש להשהות את הערכים והזכויות האזרחיות. עתה נתבעים האזרחים להימנע מלבקר את המדינה על פגיעתה בערכי יסוד כגון: הזכות לבקר את מחדלי הממשלה והחירות למחות. עמדה זו בטעות יסודה. האזרח הוא תמיד הריבון, ובמיוחד בעת מלחמה, בה מפעילה המדינה כוח צבאי. המדינה רשאית להפעיל כוח רק מתוך הסמכות שהעניקו לה האזרחים ולא מכוחה הריבוני-אוטונומי.
גם במצב שבו המדינה מצויה בסכנה, הדמוקרטיה אינה מושהית ולו לרגע. היפוכו של דבר, דווקא בעת מלחמה חובה על האזרחים לעמוד על המשמר ולוודא שהמדינה עומדת במחויבותיה הערכיות והאזרחיות. האזרחים הם שומר הלילה של המדינה. אם קולם יידום, יש חשש עמוק שהמדינה תחרוג מגבולות הריבונות שהוקצו לה ותטען כי היא הריבון המוחלט המממש את רצון העם. זה יהיה הרגע שבו מדינה הופכת להיות דיקטטורה, ומלחמות מזמינות רגעים אלה למכביר. אם המלחמה תסתיים ב"ניצחון" על החמאס אולם זכויות יסוד יירמסו – יהיה זה ניצחון פירוס. אם קולם של אזרחים יושתק והמדינה תיהפך חסינה לביקורת, תהיה זאת הזמנה לפירוקה של המדינה הדמוקרטית.
קולם של אלו המשמשים קול לחטופים חייב להישמע בראש חוצות. הדוברים מעניקים קול למי שחיים על סף אובדן וקולם הושתק. כנגד כך מעלים המבקרים את הטענה כי מאבק דמוקרטי פנימי מחזק את החמאס ומעניק לו כוח להמשיך ולפגוע בחטופים. לפי טענה זו השליט הבלעדי של מדינת ישראל הוא החמאס; הוא זה שיקבע את סדר היום האזרחי, את המותר ואת האסור. האבסורד צועק לשמיים: מדינת ישראל יצאה למלחמה כדי להגן על אזרחיה אך מסתבר שהיא מסרה את האזרחים החטופים לשליט האמיתי – יחיא סינואר, על פיו יישק דבר. הוא יקבע את זכויותיהם וחובותיהם של האזרחים.
אומרים לנו שהמחאה והמאבק למען החטופים יגרמו נזק למאמץ לשחררם: החמאס ידרוש מחיר גבוה כי הוא יסיק מהמאבק הציבורי שהחברה בישראל חלשה וסחיטה. טענה זו בעייתית. ראשית, איש אינו יודע מהם שיקולי החמאס וסינוואר. ייתכן שהם מונעים מפונדמנטליזם איסלמי ולא משיקול רציונלי. במקרה הזה, הדרישה להימנע מביקורת על הממשלה כמוה ככניעה לחמאס. שנית, כנגד הפגיעה המדומיינת בחטופים עולה הפגיעה הממשית בערכי היסוד הדמוקרטיים ובזכותם של החטופים להישמע. ממשלה זו הוכיחה לא אחת כי היא אטומה מלשמוע, וכי אי אפשר לסמוך עליה שתדאג לכך שקולם של החטופים ושל כל מי שחרד לגורלם יישמע.
אחד מכלי הנשק הבסיסיים של הטרור הוא שיבוש ערכי היסוד המוסריים והאזרחיים של המדינה. אם המלחמה תסתיים תוך פגיעה ממשית בזכויות יסוד אזרחיות – ינצח החמאס במערכה. לכן דווקא עתה מוטלת החובה המוסרית והאזרחית להתייצב לימין ערכי יסוד אלה ולהשמיע קול צעקה. קול זה הוא חלק מההגנה העצמית של אזרחי המדינה ממתקפת החמאס המבקש לא רק להרוג, אלא גם לפגוע פגיעה קשה באתוס המוסרי והאזרחי. החמאס רוצה לעצב את חיינו כיצורים כוחניים, נעדרי מוסר, הנסמכים רק על כוחם. אלימות זאת לא תנוצח על-ידי הסבת אלימות כלפי החברה; עתה יותר מתמיד העת לפעול מתוך נאמנות אזרחית ולהבהיר לשלטון שאין לו סמכות לפגוע בזכויות יסוד. התייצבות זו עומדת בבסיס הנכונות להיאבק על חיינו כאן. אנו נלחמים כדי שנוכל להמשיך לחיות במדינה שבה נשמרים ערכיו וזכויותיו של האדם. איננו רוצים להידמות לחמאס.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
